מאגר סיפורי מורשת

שמי רותי פגי נולדתי בתל אביב בשנת 1935.

הוריי עלו ארצה מפולין, ב-1925 כציונים. גדלתי במשפחה שהייתה מאוד מעורבת בנעשה בארץ, ומכאן שהחינוך בבית היה בהתאם. למדתי בבית ספר "בית חינוך" מזרם העובדים, גם בית הספר התיכון "תיכון חדש" פעל באותה דרך. בתקופה זו אנשים רצו ונאבקו להקים מדינה.

המאבק היה לעליית יהודים לארץ ויציאת הבריטים שהיו אז בשלטון. ועל מנת לקבוע את הגבולות יישבו את הארץ בהתיישבות קיבוצית בעיקר.

לאור זה הרצון היה להגיע לקיבוץ ולהגשים את החלום. כך שבסיום הלימודים בתיכון, לקראת הגיוס לצבא החלטתי להתגייס לנח"ל ולהמשיך לקיבוץ. כך הגעתי לקיבוץ משגב עם, בגליל העליון. מִשְׂגַב עָם הוא קיבוץ באזור הצפון באצבע הגליל ליד מטולה, קריית שמונה וגבול ישראל-לבנון, המשתייך למועצה אזורית הגליל העליון. משגב עם מצוי בקצה הצפוני של רכס רמים שבהרי נפתלי. שמו של היישוב ניתן לו על שם מיקומו הנשגב והמורם משאר האזור מסביב וכן באשר הוא מסמל "מקום משגב של העם בהרי הגליל". (ויקיפדיה)

היינו גרעין גדול והיה צריך להקים את הקיבוץ מראשיתו. מכיוון שהקיבוץ היה בהרים, באזור שבארץ פחות הכירו מבחינת הניסיון החקלאי, לקח כמה שנים עד שהצליחו להתאים את מקורות הפרנסה. היום-יום היה קשה, בחורף היה מאוד קר, היינו מאוד צעירים ומספר לא קטן של חברים עזבו את הקיבוץ, וזה הקשה עלינו עוד יותר. בינתיים הוקמו משפחות ונולדו ילדים ראשונים, והמקום הפך להיות בית, וגם המצב הכלכלי השתפר.

לאחר שהכרתי את שרגא, עברתי לקיבוץ הסוללים שבעמק יזרעאל. הַסּוֹלְלִים הוא קיבוץ מתחדש בגליל התחתון, סמוך לצומת המוביל, בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל. שם הקיבוץ הוא סמלי, מתוך שאיפה לסלילת דרך להתיישבות יהודית באזור הצפון. (ויקיפדיה). בסוללים נולד בני עילם, אח לילדיי הגדולים עמית ועמוס. אני חיה בקיבוץ הסוללים עד היום, הקיבוץ השתנה, אבל הוא היה מוכרח להתאים את עצמו למציאות שגם היא השתנתה. אז כן, הגשמתי את החלום.

הזווית האישית

סבתא רותי: נהנתי מאוד לחלוק את סיפורי עם יהל ובנוסף לבלות זמן איכות ביחד.

יהל: היה לי כיף ומעניין להקשיב לסבתי, ואני שמחה שיישאר תיעוד של הסיפור.