מאגר סיפורי מורשת

שמי לופו דוקטורש, נולדתי בשנת 1945, בעיר יסי שברומניה.

למדתי בבית ספר רגיל עד כיתה ז', ולאחר מכן למדתי בבית ספר מקצועי. עלינו לארץ בשנת 1964 והתגייסתי לצבא באוגוסט 1964. לאחר שירותי הצבאי שהסתיים באוקטובר 1966 עבדתי בקיבוץ יפעת, ולאחר מכן  עבדתי כאזרח עובד צה"ל עד 2003, כשיצאתי לגמלאות. מאז אני גמלאי עד עצם היום הזה. אני מתנדב בארגון יד שרה כחמש עשרה שנה.

יד שרה היא מעמותות ההתנדבות (מלכ"ר) הגדולות בישראל. היא מעניקה מגוון שירותים לאנשים עם לקויות ומחלות במטרה לצמצם את השפעת לקויותיהם ומחלותיהם על תפקודם ועצמאותם. יד שרה פועלת כדי לאפשר לכל אדם להמשיך באורח החיים שהוא בחר בו, בביתו עם משפחתו וקהילתו ולא להיאלץ לעבור למוסד סיעודי, כי היא משוכנעת שהשארתו של החולה והאדם בעל הלקות בסביבתו הטבעית חשובה לשיפור התפקוד ולהחלמה פיזית ונפשית לפרט עצמו וחשובה גם מבחינה תרבותית וכלכלית לחברה ולמדינה.(ויקיפדיה)

בתום מלחמת העולם השנייה, היה חוסר במזון והחיים היו קשים. בכל זאת עם כל החוסרים והחיים הקשים הגעתי לגיל בר המצווה, שבמסגרתו קיבלתי את השעון הראשון שלי שחי ופועל עד היום.

עם הזמן התחלנו לחלום להגיע לארץ ישראל. אחרי הרבה מאמצים קיבלנו אישור לעלות לארץ. העלייה לארץ נתנה לי הזדמנות לעלות למטוס ולטוס בפעם הראשונה בחיים. בדרך לארץ ביקרנו בארצות שונות כגון: אוסטריה ואיטליה והגענו לישראל.

לאחר מספר חודשים בארץ התגייסתי לצבא. השירות הצבאי הייתי במסגרת חטיבת 7  חטיבת שריון. חטיבה 7, המכונה גם "עוצבת סער מגולן", היא חטיבת שריון סדירה, הנמצאת תחת פיקודה של אוגדה 36 בפיקוד הצפון של צבא ההגנה לישראל. החטיבה הוקמה ב-15 במאי 1948, מיד לאחר הכרזת המדינה, והשתתפה בכל מלחמות ישראל. מפקד החטיבה הנוכחי הוא אלוף-משנה יפתח נורקין. (ויקיפדיה)

לאחר השחרור עבדתי בבניין, באותה תקופה בארץ היה מיתון והיה חוסר עבודה, והיה קושי למצוא עבודה טובה. אחרי שנתיים נכנסתי לעבוד במסגרת אזרח עובד צה"ל. שלוש שנים לאחר מכן התחתנתי והקמתי בית בארץ ישראל, כאן נולדו לי ילדי אריאלה וצבי ולאחר מכן נולדו לי נכדות: שני ,לירון, עמית, אביב ואופיר.

הזוית האישית

סבא לופו: היה לי כיף לעשות עם נכדי את התוכנית ולתעד איתו את הסיפור שלי בתוכנית הקשר הרב דורי. שמחתי להיות עם תומר. ואני מאחל לו הצלחה בחיים, תמשיך להיות התומר שאני מכיר, אני גאה בך!