מאגר סיפורי מורשת

שמי אוריה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם אמי. יחד אנו מתעדות סיפור על חלומה של המשפחה במאגר המורשת של התכנית.

אימא מספרת: "גרנו בכפר שנקרא בוגנה באתיופיה. בערך בשנת 1984, יום אחד הגיעה שמועה שיש אפשרות לעלות לירושלים. התארגנו מהר מהר ויצאנו לדרך במסע רגלי במשך כמה ימים. אחרי כמה ימי הליכה אחותי (אביבית) הייתה חולה מאד והיינו חייבים לעצור כדי לטפל בה. כעבור שבוע היא הרגישה יותר טוב והמשכנו במסע. הלכנו ברגל במשך שלושה ימים ואז הגענו לכפר ליד גונדר. שמענו שם את סיפורי הזוועה שקרו לאנשים ב"דרך סודן" והתקבלה החלטה להישאר בכפר גונדר, עד שירגיעו העניינים.

גרנו שם כמה חודשים והיינו בכפר ללא הקרובים שלנו, חלק מהם התקדמו והגיעו לכפרים אחרים, מאד רצינו להתאחד עם המשפחה המורחבת שלנו. בעלה של דודה שלי (אחות של סבא שלי) הגיעה לגונדר לקחת אותנו לכפר בו הייתה המשפחה המורחבת. יצאנו שוב למסע עד הכפר. ההליכה לכפר לקחה לנו שלושה ימים. בכפר גמוגופה נולדו שני אחים (ראובן ומהרי). גרנו שם במשך שש שנים ואז הגיעו חדשות שמדינת ישראל מתארגנת למבצע סודי להעלות את יהודי אתיופיה, וכל משפחה שרוצה לעלות עליה להגיע לעיר הבירה של אתיופיה – אדיס אבבה. לא הייתה לנו שום התלבטות ויצאנו במהירות למסע רגלי כדי להגיע בהקדם לאדיס אבבה. ההליכה לאדיס אבבה לקחה לנו בערך שבוע.

כשהגענו, ראינו המון יהודים שהגיעו כדי להעלות לארץ ישראל. באדיס אבבה הייתה הרשמה של כל משפחה ומשפחה שרוצה להעלות לארץ ישראל. שאלו אותנו על זהותנו היהודית, ומכיוון שהקפדנו מאד במשפחה על קיום מצוות, לא הייתה לנו בעיה להסביר את זהותנו. אחרי הרישום היה עלינו להמתין שיגיע תורנו לעלות. המתנו באדיס אבבה בדירה קטנה ששכרנו עבור כל המשפה (שבעה ילדים וההורים שלי).

גרנו בדירה כשנה, ואז ערב אחד דפקו בדלת ביתנו ואמרו לנו שהגיע תורנו לעלות לארץ ציון. כל השנה הזאת במהלכה המתנו, הלכנו לישון יום יום עם בגדים חגיגיים שמא כל רגע יבואו לקרוא לנו לעלות לארץ. ביום שדפקו על הדלת היינו מוכנים ולא בזבנו שנייה כדי להתארגן. הגענו לשגרירות אתיופיה ושם היו עוד המון יהודים שחיכו וציפו לעלות לירושלים עיר הקודש.

בשעה טובה בערב שבת קודש ב-25.5.1991 עלינו למטוס משדה התעופה באתיופיה לארץ ישראל במבצע שנקרא "מבצע שלמה". כדי שיוכלו להכניס כמה שיותר אנשים למטוס הוציאו את כסאות המטוס וישבנו שם צפופים על רצפת המטוס. אחרי  ארבע שעות טיסה הגענו בלילה לעיר חיפה. העיר הייתה מכוסה באורות לילה, זו הייתה הפעם הראשונה שראינו עיר ואורות בלילה וההתרגשות הייתה גדולה עד מאד. את השבת בילינו במלון בחיפה (הפעם הראשונה בחיים שלנו במלון).

ביום ראשון נסענו למרכז קליטה בטבריה, שם גרנו שנה ומשם עברנו לאתר קרוואנים בבת חצור (ליד צומת כנות). בשנת 1997 ההורים שלי קנו בית ביבנה.

בארץ ישראל נולדו  לי שני אחים נוספים (אברהם וחן), כל אחד מאתנו הלך ללמוד בפנימייה או בבית ספר קרוב לבית, וב"ה ההורים גרים שם עד היום. ההורים חיתנו אחות אחת באתיופיה (קלבה) ועוד חמישה נשואים בישראל ובע"ה יתחתנו."

הזוית האישית

אוריה המתעדת: שמחתי לתעד את הסיפור על העלייה של המשפחה מאתיופה במאגר המורשת של תכנית הקשר הרב דורי. תודה שקראתם!