מאגר סיפורי מורשת

שמי אלי בלדב, והשנה אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתי היקרה שוהם. נולדתי בשנת 1953 במרוקו בעיר מקנס.

החיים של משפחתי במרוקו

ברובע היהודי היה נהוג להפריד את היהודים משאר הדתות בשל אורח החיים היהודי: תפילות בבתי כנסת שמירת כשרות, חגים יהודיים ומנהגי יהדות כגון בר-מצווה, חתונות, בריתות. במרוקו משפחתי הייתה מבוססת עם חיים טובים, לאמי היו שתי עוזרות בבית שעזרו לה במטלות ועבודות הבית. היינו משפחה גדולה ורחבה עם עשרה אחים כשאני הקטן מביניהם. באותה התקופה הייתי בגן ובאחד הימים היה פוגרום של המוסלמים כלפי היהודים ברובע היהודי. במהלך הפוגרום שרפו לאבי את מחסן הסחורות שפרנס אותנו ובן לילה נשארנו משפחתי ואני ללא פרנסה. על מנת להתקיים, הדודים שלי, שלא ניזוקו מהפוגרום, תמכו באבי ונתנו לנו עזרה ותמיכה כלכלית כדי להתקיים לתקופה מסוימת. באותו הזמן גמלה בליבו של אבי החלטה לעלות לארץ ישראל כציונים גאים!

המסע לארץ

באישון לילה הגיעו נציגים מהסוכנות היהודית שעזרו לנו לעזוב הכל ולעלות לארץ. המסע היה מפורך וארך כשנה וחצי לערך, עם עצירות במחנות פליטים. זכור לי כי הצפיפות באונייה הייתה גדולה, אנשים התקשו לישון אבל התקווה בלב להגיע לארץ מבטחים היא שהחזיקה אותנו במסע המטלטל. הגענו לנמל חיפה וברגע שכף רגלו של אבי דרכה על אדמת ארץ ישראל אבי נשכב על האדמה ונישקה לה. עוד באותו הלילה העלו אותנו העולים, על משאית והסיעו אותנו אל ירושלים לשכונה שנקראה בזמנו אסבסטונים שבקריית יובל. רשמו אותי לכיתה א' למרות שגילי היה צעיר יותר. משם במשכתי וסיימתי את לימודי בית הספר היסודי ואז העבירו את משפחתי לשכונת בקעה לבתי אבן שיכונים.

חיי הבוגרים

בגיל 18 התגייסתי לצה"ל, שירתי בחיל שריון בחטיבה 7. שירתי כשפרצה מלחמת יום הכיפורים. בעקבות המלחמה הקשה איבדתי חלק מחבריי שנלחמו והמדינה איבדה רבים מטובי בניה. ישראל הייתה עצובה וכאובה באותה התקופה והמצב בארץ לא היה קל.

לאחר שירותי הצבאי התחלתי לעבוד כנהג "אגד" ובגיל 23 נישאתי לאישתי סימה, אותה הכרתי בחגיגות שמחת התורה שהתקיימו במרכז העיר. מאז אנו נשואים 44 שנים, נולדו לנו שלושה ילדים ותשעה נכדים, שיהיו כולם בריאים. מאז ועד היום אני ומשפחתי ממשיכים לשמור על המסורת המשפחתית עוד מימיי במרוקו וממשיכים לספר לדורות הצעירים את סיפור עלייתנו ארצה ממרוקו בכדי שיידעו מאין הגיעו ולמען לאן נצעד בעתיד. זהו סיפור ילדותי וזהו סיפור הגשמת חלומנו לחות בציון!

סבא אלי עם סבתא סימה

הזוית האישית

הנכדה שוהם משתפת: שמחתי להקשיב לסיפור חייו של סבי אלי, למדתי שצריך להתמודד עם מה שיש ולדעת להסתכל קדימה ולא להתייאש! אני מאחלת לסבא היקר וסבתי היקרה שיהיו בריאים שתמיד תהיה להם שמחת חיים וייהנו מהמשפחה, ואני אוהבת אותם תמיד!