מאגר סיפורי מורשת

שמי יואב, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סבי, ברוך שוסטר, ויחד עמו מעלה סיפור מחייו אל מאגר המורשת של התכנית. וכך סבא סיפר לי:

ילדותי בארץ

עלינו ארצה בסוף שנת 1950 וגרנו בתל אביב בשכונת שפירא בדרום העיר. באותה תקופה השכונה הייתה מאוכלסת מערב רב של עולים חדשים מארצות שונות – פולין, רומניה, עיראק, פרס, יוון וספרד, בליל של שפות נשמע בשכונה. היחסים בין השכנים היו טובים למרות הבדלי השפה והמנטליות.

לנו הילדים זה לא שינה במאומה. החיים התנהלו ברחוב מרגע שחזרנו מבית הספר ועם חשיכה. המון משחקי רחוב ומעשי קונדס. בתקופת בית הספר לא אהבתי ללמוד. אני מניח שהיום היו מגדירים אותי כהיפראקטיבי, לא הייתה לי הסבלנות לשבת בכיתה. יחד עם זאת, מאוד אהבתי לקרוא וללמוד לבד. כשהוריי קנו לי את האנציקלופדיות אביב ובריטניקה לנוער, קראתי את כל הערכים מא' – ת' והיה לי ידע כללי רחב מאוד. מאוד התעניינתי בכל מה שקשור לתעופה ומטוסים.

מקצוע ועיסוק

אני רואה חשבון בהשכלתי הגבוהה וכיהנתי בתפקידים שונים כמנהל בכיר בבנק לאומי. במסגרת העבודה נחשפתי להיבטים רחבים מאוד של העולם העסקי והמסחרי ומצאתי בכך עניין רב.

נישואים ומשפחה

הכרתי את סבתא מרים בגיל 20 דרך חברים משותפים והתחתנו אחרי שנתיים. נולדו לנו שני ילדים: חגית ואמיר. חגית היא אם יחידנית ויש לה בן בשם אורי. אמיר נשוי ליפעת ויש להם שלושה ילדים: איתמר, יואב, איה.

מסר לדור הצעיר

כפי שלמדתי מנסיוני האישי, לא משנה איך החברה מגדירה אותך. חשוב איך אתה מרגיש עם עצמך והיכולות שלך להגשים את שאיפותיך. בדרך זו תוכל להתמודד ולהצליח בחייך.

הגשמת חלום

מאז ילדותי נמשכתי לנושא הטיס. קראתי את ביטאון חיל האוויר, ובניתי דגמי מטוסים בלי סוף. למזלי, בן דודי, הגדול ממני בתשע שנים, שירת בחיל האוויר בבסיס רמת דוד. בכל הזדמנות שהתאפשרה לי הייתי מבקר אותו במקום מגוריו בעפולה, והייתי מצטרף אליו לבסיס ליום עבודה שלם, גם לתורנויות לילה. דבר זה איפשר לי לראות מאוד מקרוב את כל מטוסי חיל האוויר ששירתו באותה תקופה, ואף לשבת בתאי הטייס של כל המטוסים. בשבילי זו הייתה חוויה נפלאה.

לא יכולתי לממש את רצוני לטיסה מכיוון שראייתי בעין אחת פגומה. אך גם כשבגרתי המשכתי להתעניין בנושא, ואף לקרוא את שנתון ה-aircraft  האמריקאי, בו הוצגו כל החידושים בתחום התעופה ופיתוח מטוסים.

במשך השנים המשכתי להתעניין בנושא, ואף יצא לי דרך חבר, אשר היה בעל רישיון טייס, לטוס ברחבי הארץ בימי שישי מדי שבוע במטוס קל.

כאשר הגעתי לגיל 50, החלטתי שאינני רוצה שום מסיבת יום הולדת, אלא להגשים חלום – לצנוח צניחה חופשית. התקשרתי עם מועדון צניחה בחוף הבונים, וקבעתי מועד לצניחה שנקראת טנדם (צניחה זוגית), עם מדריך.

חווית הצניחה הייתה מרגשת ביותר. טיפסנו לגובה של כ-12,000 רגל, קפצנו מהמטוס ונפלנו נפילה חופשית ללא מצנח עד לגובה 5,000 רגל. יחד איתנו קפץ צלם שצילם את כל הצניחה. הנפילה החופשית ארכה כ-50 שניות. כאשר הגענו לגובה של 5,000 רגל, המדריך פתח את המצנח וריחפנו באוויר עשר דקות. במהלכן המדריך נתן לי להחזיק ברתמות, ולכוון את המצנח לאן שרציתי.

הייתה לי חוויה שמלווה אותי מאז.

סבא ברוך ויואב 

הזוית האישית

יואב הנכד המתעד: בחרתי לתעד את סבא שלי מכיוון שיש לי קשר טוב איתו מאז שאני צעיר, ורציתי לשמוע על החיים שלו. זו הייתה הזדמנות לשמוע את הסיפורים ולתעד אותם. בתהליך התיעוד למדתי פרטים נוספים על החיים של סבא שלי, כמו שנהג לקרוא את כל הערכים באנציקלופדיות כשהיה צעיר. נהניתי לשמוע אותו מספר על חייו וראיתי שזה חשוב לו שאני אשמע על חייו.