מאגר סיפורי מורשת

שמי מאיר שרצר, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מעלה אל מאגר המורשת של התכנית סיפור מחיי יחד עם התלמידים נועם ועילאי.

ילדות ברומניה 

נולדתי בביימרה טרנסילבניה בצפון רומניה לגרשון ופנינה ז"ל. אני האח הבכור ויש לי אח קטן ממני. העיר בביימרה טרנסילבניה גובלת עם הונגריה, לכן אני דובר את שתי השפות – הונגרית ורומנית. בבית הספר למדנו רומנית וגם בבית דיברנו רומנית. כאשר ההורים לא רצו שנבין מה הם אומרים, הם דיברו ביניהם ביידיש.

בית הספר היה של גויים והיו לא מעט ילדים יהודים בו, בהפסקות שיחקנו כולנו יחד. בית הספר היה מחולק לשני מקומות ובו חלוקה לכיתות. כמו כן, היה בית ספר קטן עם מעט תלמידים. למדתי 12 שנות לימוד. מקצועות הלימוד שלמדנו בבית הספר היו: עברית היסטוריה, חשבון וספורט. אהבתי ללמוד את כל המקצועות.

החברים שלי היו תלמידים יהודים מבית הספר ומהכיתה. אהבתי ללמוד עם כל המורים בבית הספר. התלמידים היהודים היו התלמידים החרוצים ואני היית בין התלמידים המצטיינים. אהבנו לשחק כדורגל, תופסת וללמוד. היו לי חברים בבית ספר וכמה חברים בכפר במקום שבו גרנו. בשבתות וחגים כל היהודים הלכו עם ילדיהם לבית הכנסת להתפלל. כבר באותה תקופה הייתה אנטישמיות והגויים והמורים הסתכלו עלינו בעין לא יפה.

העלייה לארץ הקודש

ההורים שלי החליטו שהגיעה השעה לעשות עלייה לארץ ישראל יחד עם לא מעט משפחות יהודיות נוספות. לאחר מאמצים רבים, קיבלנו אישור עלייה בשנת 1964 והשמחה הייתה רבה. לכל אדם היה מותר לשאת כ- 70 ק"ג. שאר הרכוש: כמו דירה, רהיטים ועוד נשארו לממשלת רומניה ללא כל תמורה.

הגענו בטיסה מבוקרשט (עיר הבירה) לאיטליה ומשם באונייה לנמל חיפה, שם חיכו לנו קרובי משפחה שהיו בארץ, משם נסענו לפתח תקווה. בפתח תקווה קיבלנו דירה לעולים חדשים, הדירה הייתה קטנה עם ריהוט מינימלי. אני התחלתי מיד ללכת לאולפן כדי ללמוד עברית ולאחר מכן לבית ספר מקצועי ואחר כך התגייסתי לצבא. התחתנתי, ברוך השם, יש לי ילדים ונכדים ועד עצם היום הזה, אנו גרים בפתח תקווה.

סיפורו של חפץ 

ברומניה חגגנו את חגי ישראל. כשעלינו לארץ, הוריי הביאו איתם קערת ליל סדר לפסח ושמרו עליה מכל משמר. עטפו אותה בתוך בגדים ומעילים כדי שלא תשבר חלילה. הקערה הייתה עשויה מפורצלן שביר ואכן הקערה הגיעה שלמה לארץ ישראל.

כאשר הוריי נפטרו, זכרם לברכה, הדבר היחיד שרציתי מאד לקחת הייתה ה"קערה" שהייתה חשובה לי. עד עצם היום הזה הקערה נמצאת בביתי והיא בת שנים רבות. גם היום, אני מקפיד להשתמש בה למרות שיש בביתי עוד כמה קערות ליל סדר יפות. היא מזכירה לי את עברי ברומניה ומחזירה אותי שנים רבות אחורה כיצד חגגנו שם את ליל הסדר. סיפרתי לילדי ולנכדיי מאין היא הגיעה ושעד עצם היום הזה אני משתמש בה. בעזרת השם, אני מתכוון להוריש את הקערה לאחר מילדיי או מנכדיי, למי שירצה.

השירות הצבאי ועיסוק 

שירתי בחיל החימוש בתפקיד מכונאי. אחרי מלחמת ששת הימים שירתי שנה בסיני בסופה של מלחמת ששת הימים. עד יציאתי לגמלאות עבדתי כטכנאי לציוד מכני הנדסי. במסגרת תפקידי ומקצועי, טיילתי בהמון מקומות בארץ: ברמת הגולן, בחרמון, בסיני ובעוד המון מקומות.

נישואים ובניית משפחה  

את רעייתי הכרתי במקום העבודה שם עבדנו יחד. נישאנו בתאריך 1.3.1971. יש לנו שלושה ילדים, הבן הבכור משרת בצבא קבע. בתי מורה והבן הקטן הוא דוקטור באוניברסיטה העברית בירושלים. היו לנו אירועים רבים ומשמחים בניהם: החתונות של הילדים, לידת הנכדים וכמובן טקס קבלת הדוקטור לנכד השלישי.

מאיר

 סדר יום, תחביבים, תקופת הקורונה  

בבוקר אני מתפלל תפילת בוקר, אוכל ארוחת בוקר ולאחר מכן מתנדב למען הקהילה. ביום שני אחת בשבוע אני משתתף בכיתת גמלאים. ביום שלישי אני משתתף בשיעור תנ"ך במתנ"ס תקומה, ביום רביעי אני משתתף בהתעמלות גברים במתנ"ס וביום חמישי פוגש את תלמידי בית חינוך "אלונים" בתכנית הקשר הרב דורי ובימי שישי ושבת נח.

אני נהנה לקרוא עיתונים וספרים, לראות תוכניות טובות בטלוויזיה ולהיפגש עם חברים. בתקופת הקורונה נהגתי על פי הנהלים, שמירת מרחק, הימנעות מהתקהלות ושמרתי עלי ועל הסביבה שלי.

מסר לחיים  

המסר שלי לחיים הוא: היו טובים, כמו שאמר אורי אורבך ז"ל לפני שנפטר. היו רגועים, שלווים, סבלניים, קשובים עם אהבת חינם. כבדו אחד את השני, עזרו אחד לשני, קבלו את השונה באהבה, תהיו מאושרים מלאי תקווה ומשמעות.

באירוע קבלת אות מצטיין הנשיא

תודה מיוחדת לאיריס כהן שהובילה את התכנית, לצוות הכיתה ולכל מי שעסק בתכנית הרב דורי, היו ברוכים.

הזוית האישית

מאיר: העבודה עם התלמידים הייתה מאתגרת ומעניינת. נהניתי מכל רגע שעבדתי עם התלמידים, חיכיתי לכל יום חמישי בשבוע כדי להגיע לפעילות. התלמידים הגיעו בשמחה מוכנים עם שאלות ואני כמובן עניתי באריכות והסברתי. התלמידים היו צמאים לשמעו וזה החזיר אותי לימים עברו, המפגשים העלו בי זיכרונות נעימים, נוסטלגיה. זכיתי לפגוש תלמידים מקסימים, התחברתי אליהם מאד והייתה בנינו כימייה ושיתוף פעולה. התחברתי גם לנושא ואהבתי את הדרך, היה מעניין ומהנה.

נועם ועילאי: התכנית הייתה מעניינת מאד ולמדנו ממנה הרבה מאוד. שמחנו מאד לשמוע ממאיר את הסיפור המרתק והמרגש שלו על עברו ועל השורשים שלו. מאיר לימד אותנו להיות טובים יותר, לשאוף גבוה בלימודים ובכלל בחיים, נהנינו אפילו לשחק איתו בכל מיני משחקי חברה וללמוד לנצח ולהפסיד בכבוד.