מאגר סיפורי מורשת

סבתא חדווה רוזנברג, נולדה כבת ראשונה להוריה חיה ויוסף מנצור בשנת 1946 בתל אביב.

אמה חיה נולדה בקיבוץ עין חרוד (כמובן לפני שהתחלקו ),להורים לאה וד"ר אדם נח בראון, שהגיעו לבלפוריה שבעמק יזרעאל, מפולין. בבלפוריה, שימש אביה כמנהל וכמורה בכפר הילדים "בלפוריה", מבלפוריה עברו לשכונת "כרם אברהם" בירושלים, שם קיבל אביה משרת מרצה במכון למדעי המזרח, של האוניברסיטה העברית. סבתה לאה נשארה בבית וגידלה שמונה ילדים.

אביה של סבתא חדווה יוסף נולד בתימן ב- 1921 להוריו: שרה וחיים מנצור, ולאח גדול ממנו יהודה, הם עלו לישראל ב- 1923, גם הם גרו בירושלים בשכונת הבוכרים. אמה חיה למדה בבי"ס למל ואח"כ במשק הפועלות, בפתח תקווה.

אביה יוסף מנצור למד בישיבה, ואח"כ שרת בצה"ל בחטיבת גבעתי ,ואף חי בקיבוץ כפר גלעדי, עד שהכיר את אמה חיה והם נישאו.

סבתא חדווה למדה בבית ספר "ניר" ואח"כ בגלל אהבתה לחקלאות, בחרה ללמוד בבי"ס חקלאי שבעין כרם בירושלים, שם גם לוותה במשפחתה הענפה, בעיקר מצד אמה.

בסיום התיכון ועם בגרות, התגייסה לשרות צבאי בנח"ל עם חברי גרעין "ברק" של תנועת המושבים (האחרון) להתיישבות בעין יהב שבערבה, מושב אליו היא מחוברת עד היום באהבה גדולה.

בתום השירות, סבתה חדווה חזרה לירושלים, ללימודים אקדמיים באוניברסיטה העברית: ועשתה תואר ראשון בפסיכולוגיה וגם בביולוגיה.

בשנת 1969 הכירה את בעלה לעתיד וסבי היום: יהודה רוזנברג. הם הכירו בטיול סטודנטים לסיני. סבא שלי הגדול מסבתא חדווה בחמש שנים, כבר עבד ברפא"ל, ואף המשיך אז את לימודיו לתואר שני בטכניון. הם התחתנו בתל אביב עיר הולדתו של יהודה, ומשם עברו להתגורר באזור הקריות, ולבסוף לפני כארבעים שנה, עברו לקריית טבעון, בעיקר בגלל אהבתה של סבתא לטבע ולחקלאות.

סבתא חדווה עצמה, מרגישה כאחת שהמזל עמד לצידה, כי השכילה לנווט את חייה בחכמה, ובאומץ לב. היא היטיבה לבחור לעצמה עיסוקים, תוך למידה שיהלמו את נטיותיה ויכולותיה, בתחומים שונים ומגוונים: הוראת ביולוגיה וכימיה בבתי ספר תיכוניים: בקריית חיים, במוסד שומריה, מגדל העמק, ואף שנה אחת בנהלל, וביגור במשך שלוש שנים. הדילוגים בין בתי הספר, היו בעקבות יציאתם של סבא וסבתא עם ילדיהם, ללימודי הסבא לדוקטורט בארה"ב במשך ארבע שנים. שם נולד גם אח צעיר לאימי רעות.

סבתא נהנתה מאוד מיציאות לשבתונים של סבא יהודה, מטעם רפא"ל, לאוסטרליה וניו זילנד. בשלב מסוים יצאה סבתא להשלים תואר שני במידענות באנגליה, ועבדה במקצוע עשרים וארבע שנים בטכניון, עד יציאתה לפנסיה ב 2013.

כיום היא פנסיונרית ומתנדבת בשלה"בת (שרותים לאוכלוסיה המבוגרת) שבקריית טבעון בלימודי בסיס של שימוש במחשב. והכי, הכי כייף לסבתא, זה שהמשפחה גדלה ומונה כיום שלוש משפחות של ילדיה, ותשעה נכדים מקסימים.

אני יעל גודלי אחת מארבע נכדותיהם: נועה אחותי, תמר והדר בנות אחיה הצעיר של אמי, רעות גודלי. שאר חמשת הנכדים הם בנים, שניים מהם אחים שלי: צוריאל ויונתן. שלושה נכדים נוספים ,הם של דודי האח הבוגר של אמי.

הזווית האישית

סבתא חדווה: אני שמחה שהקמתי משפחה נפלאה, כולם גרים בארץ, אוהבי אדמה וטיולים, במרחביה היפים של ארצנו.

יעל: אני נהניתי לשמוע את חוויותיה של סבתא. סבתא חדווה רוצה לאחל לנו עוד שנים רבות, וחווייתיות יחדיו .