מאגר סיפורי מורשת

שמי עליזה הרוש, נולדתי במרוקו בעיר תרודאנת בשנת 1949.

תרודאנת, היא העיר המרכזית בעמק הסוס שבדרום מרוקו. היא ממוקמת מזרחית לאגאדיר בדרך ורזאזאת ומערבית למדבר סהרה ומדרום למרקש. העיירה ידועה בכינוי ה"סבתא של מרקש", מפני שהיא דומה למרקש אך קטנה יותר, ושלא כמו מרקש, כמעט כל העיר תרודאנת מוקפת חומה. (ויקיפדיה)

בהמשך עליתי ארצה עם כל משפחתי. אך לאחר שעליתי לארץ הרגשתי געגועים עזים לעיר מולדתי. בתקופה ההיא לא אפשרו כניסה למרוקו, ורק כעבור שלושים שנה התחילו לאפשר כניסה של ישראלים למרוקו. כשנודע לי זאת, מיד יצרתי קשר עם מדריך טיולים שהיה חבר ילדות, שאלתי אותו אם עיר מולדתי היא חלק ממסלול הטיול. הוא ענה לי שלא. התאכזבתי  מאוד וכשהוא שמע זאת בקולי שנחנק מבכי, הוא הבטיח שיעשה הכל להוסיף את עירי למסלול הטיולים למרוקו. לקח לא מעט זמן ובסוף הגיע הטלפון שבו התבשרתי מהחבר שהעיר נוספה למסלול הטיול. הייתי כל כך נרגשת ושמחה ונסעתי כבר למחרת להוציא דרכון. הצפייה לדרכון הייתה כמו נצח ולקח חודש עד הטיסה.

היום של הטיסה הגיע, ולא הצלחתי להירדם בלילה ההוא, כי הרבה מחשבות ילדות הציפו אותי, וההתרגשות הייתה עצומה. לבסוף טסנו וכשהגענו למרוקו ירדתי מהמטוס התחלתי לבכות, נזכרתי בסבא וסבתא שלי שנשארו במרוקו, ולא זכיתי להיפרד מהם.

רק לאחר כמה ימים הגענו סוף סוף לעירי. לא יכולתי לרדת מהאוטובוס מרב התרגשות, קפאתי במקום. הנקודה בה האוטובוס עצר היה בדיוק המקום בו נפרדתי מסבא וסבתא שלי, זה היה המפגש האחרון שלנו. היה עצב בפניי ומקומיים שראו אותנו, ניגשו ומיד התחילו לספר שהכירו את סבי וסבתי .הם סיפרו כל כך הרבה דברים טובים ומרתקים עליהם והרגשתי מאושרת לשמוע שהיה להם טוב, וכולם אהבו אותם ודאגו להם.

המשכנו לטייל במרוקו עוד שבוע ימים אחרי הביקור בעיר, והיה מאוד כיף, מעניין מרתק ובעיקר טעים (טעם ילדות בלתי נשכח) . ומאז אנחנו מרבים לנסוע למרוקו, אפילו קנינו בית שם.

הזווית האישית

סבתא עליזה והנכדה תלמה: אנו חושבות שהתוכנית עזרה מאוד להידוק הקשר בינינו, והיה נהדר להיפגש יותר מהרגיל.