מאגר סיפורי מורשת

שמי מלכה בן שפר, נולדתי בשנת 1936 בהרצליה.

הוריי עלו ארצה מפולין ערב מלחמת העולם השנייה. אמי רבקה לבית בירנבוים ילידת ברנוב פולין, עלתה לארץ בשנת 1932 לפני קום המדינה, והגיעה לבדה. עלתה על אנייה, ששטה דרך טורקיה לארץ ישראל. אבי, יעקוב ציידר, יליד בוסק פולין, עלה לארץ בשנת 1932, גם הוא לבד עם חברים. אבי פגש את אמי בתל אביב ואז הם התחתנו.

אחרי שהתחתנו, עברו מתל אביב להרצליה, שם אבי בנה צריף שגודלו 25 מ"ר. לאחר מכן אבי בנה על אותו צריף את הבית שלנו. שם נולדתי. הייתה לי ילדות נעימה, הייתי בתנועת "הנוער העובד והלומד", למדתי לנגן בחלילית, והייתה לי חברת ילדות, איילה, חברות שמחזיקה 80 שנה.

למדתי בבית הספר ויצמן, על שם הנשיא חיים ויצמן. כשהנשיא נפטר, הייתי חלק ממשלחת התלמידים שהגיעו ללוויה שלו ברחובות.

אמי נתנה לי ספר שהקדישה לי אותו כשהייתי בת 9, עם כל מיני סיפורים וציורים. הספר קיים משנת תש״ה, עוד לפני שהסתיימה לה המלחמה באירופה.

ביולי, שנת 1956, התחתנתי עם עמוס, בעלי.

בעלי נפגש עם בן גוריון בהרצליה, ובעקבות קריאתו של בן גוריון, שקרא לנוער ליישב את כל אזור חבל לכיש, עברנו בשנת 1956 לקריית גת, ליישב אותה. באזור היו מחבלים שנקראו פדאיונים, שהיו מפוצצים, ומחבלים בישובים.

בצעירותי למדתי בסמינר דוד ילין בירושלים בית הספר למורים ולגננות.

בקריית גת הקמתי את הגן הראשון, ברחוב הברוש. גן ללא חצר וללא גדר. בגן היו ילדים של מדריכים מטעם הסוכנות היהודית, וגם ילדי עולים מצפון אפריקה. בעיר התיישבו 16 המשפחות הראשונות, שהתיישבו כולם ברחוב העצמאות ורחוב ארז. לימים הוקמו מספר חנויות, אתא לבגדים, כלי בית וכלי עבודה, וצרכניה לממכר מזון.

ב-20 לירות קניתי ציוד ראשוני לגן, אנשים טובים מארה"ב שלחו לנו משחקים ומתנות לגן הילדים. מידי יום נוספו פינות משחק, טבע, בובות. זרענו חיטה וקצרנו ואלמנו אלומות בקיץ. בימי שישי אפינו עוגה לשבת בעזרתה האדיבה של העוזרת אדלה. מידי שבוע יצאנו לטיולים להכרת הסביבה הקרובה. אני עם החלילית והילדים מרוצים.

בשנת 1964 עברתי ללמד בבית הספר שפרינצק, לימדתי בכיתות א' ב' ג'. זו הייתה חוויה ענקית בשבילי. אהבתי את עבודתי החינוכית. אהבתי את תלמידי, והם החזירו לי אהבה. זכיתי גם ללמד את ילדי תלמידי. פגשתי תלמידים לאורך השנים, וכולם בגרו לאנשים טובים ומועילים לחברה. לצערי היו גם תלמידים שנפלו בשירותם הצבאי, ואני פוקדת את קבריהם בחלקה הצבאית בקריית גת. יצאתי לגמלאות לאחר 40 שנה בשדה החינוך. היה כיף !

כשחגגו 60 שנה למדינה, הזמינו אותנו ואת כל המתיישבים הראשונים של קריית גת, וכתבו את שמותינו על ‏אנדרטה, הנמצאת על יד בית הספר שלאון.

הזוית האישית

מלכה: הפגישה עם הנוער של היום מסקרנת ונעימה, הם מגלים התעניינות בעבר וגם מתפלאים על החיים בפשטות והסתפקות במועט, כי זה מה שהיה ללא טכנולוגיה עכשווית. ברכות לנוער שהם העתיד.