מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא איילה גולדברג. נולדתי בשנת 1950 בארץ ישראל בעיר תל אביב להורים שעלו לפני מלחמת העולם השניה.

ילדותי עברה בחלקה בעיר רמת גן ולאחר מכן עברתי עם משפחתי לתל אביב ושם עברה עלי תקופת גיל ההתבגרות. בית הורי היה בית חם ואוהב שהעניק לי ערכים וחינך לאהבת הארץ, דאג לכל מחסורי ודירבן אותי ללמוד ולהגיע להגיע להשגים בחיי. למדתי לימודים עיוניים, שירתי בצבא בחיל חיב"ה, חיילות בשרות המשטרה.

בעת השירות הצבאי

סיימתי את לימודי עם תואר M.A בחינוך. הגשמתי חלום להקדיש את חיי לחינוך, ניהלתי את ביה״ס סורקיס והמשכתי לעבוד במכללת בית ברל בהדרכת מורים ובמקביל ליוויתי והדרכתי מנהלים חדשים.

גדלתי בבית שבו שמעתי בעיקר את סיפור עלייתו לארץ של אבי. אמי עלתה עם משפחתה לארץ אבל אבי עלה לבדו וכל משפחתו נספתה בשואה, בגטו ורשה, פרט לאחד האחים ששהה ברוסיה בזמן פלישת הגרמנים לפולין.

יש לי זיכרון ילדות שבו אני צופה באבי יושב יום יום ליד הרדיו ומקשיב לתוכנית "הפינה לחיפוש קרובים" עם תקווה בלב שאולי מישהו ממשפחתו ניצל ומחפש אותו, משפחה ברוכת ילדים 7 אחים ואחיות והורים.

אבי עלה לארץ לאחר ביקור שליח סוכנות בביתו שסיפר למשפחתו על פלסטין ועודד אותם לעלות לארץ. אבי לא היסס ולאחר כמה ימים נפלה בו החלטה לעלות לארץ, יחד עם קבוצת חברים ללא אישור ההורים, הם התגנבו לאונייה שהפליגה לארץ, ועליה ספורטאים שבאו למכביה הראשונה שהתקיימה בארץ.

בשנת 1932 הגיע אבי בגיל 15 לתל אביב ללא משפחה כדי להתחיל חיים חדשים.

יש בידי מספר מכתבים שנשלחו מאחיו ומאחותו ושבהם הם מעריצים אותו על אומץ ליבו ויש להם חלום להגיע בעיקותיו לארץ, אבל לא זכו לכך. המכתב הקשה ביותר היה של אביו שבו הוא כותב לו עד כמה הוא כועס עליו שברח מורשה ללא הסכמתו, ללא כסף ללא בגדים נוספים וללא מסמכים ובנוסף ביקש ממנו לחזור חזרה לפולין. צחוק הגורל … כל משפחתו ניספתה ורק אבי הצליח להקים משפחה, דור חדש בארץ.

יש לי חלום

תתארו לעצמכם את שולחן השבת שלנו, שולחן ערוך ומסביבו מלא ילדים, נכדים כולם מדברים יחד, צוחקים, ילדים קמים, ילדים יושבים, מהומה מסביב, אבל כולנו מוקפים בהמון שמחה ואהבה רבה.

זה החלום שלי, בתקופה זו של חיי…

אני מאמינה שאם יש לי חלום ואני שואפת להגשימו, פועלת על מנת לקדמו, הוא יתגשם! במהלך חיי הגשמתי הרבה חלומות והחלום החשוב ביותר היה גם  היעוד שלי, החינוך, ובחלום זה אני גאה. היום החלום שלי הוא לחבר את כל משפחתי לארץ, את אותם ילדי ונכדי שעדיין נמצאים בחו"ל ולהפגש ליד שולחן השבת שלנו, מאוחדים ובעיקר בריאים!

אנחנו משפחה גדולה, שלושה ילדים שנשואים באושר, עם שמונה נכדים מקסימים, מוכשרים שממלאים את ליבנו הרבה אהבה וגאווה רבה.

ועומר, נכדי האהוב שיחד אנו חווים וצועדים בפרויקט הבן דורי המדהים שזימן לנו ביה״ס סורקיס. במהלך המפגשים התקרבנו יותר ונחשפנו לעוד סיפורים משפחתיים מרגשים שהידקו עוד יותר את הקשר בינינו.

הזוית האישית

סבתא איילה: כולי תקווה שגם עומר המקסים, יחלום חלומות, והכי חשוב שיצליח להגשים את החשובים והמשמעותיים במהלך חייו. אני רוצה להודות ליודית, לניצה ולכל השותפים במסע נפלא זה.

עומר: היה מעניין מאוד לראיין את סבתא ודרכה ללמוד גם על סבא רבא שלי. תודה לכולם.