מאגר סיפורי מורשת

שמי רוני, אני משתתפת השנה בתוכנית הקשר הרב דורי במסגרת מעורבות חברתית, במסגרתה אני מתעדת את סיפור חיוו של סבי, יגאל גפן (אביו של אבי, אסף). סיפורו של סבי מתעמק בתקופת השואה ויכול לתרום ולהעשיר לקובץ הזכרונות והסיפורים המעניניים שנותרו מתקופה זו.

יגאל גפן, נולד בתאריך 15.2.1942, בגטו אפוצ׳נו (עיר ליד לודג' שבפולין), נולד בזמן מלחמת העולם השנייה לאמו רחל ולאביו, דוד. מקור השם יגאל הוא (מהפועל ״יגאל״) מהסיבה ש"יגאל" את הוריו ומשפחתו מהייסורים של הנאצים. בגיל שלושה חודשים הוריו קנו תעודות מזויפות של פולנים, וכך הצליחה משפחתו לברוח מהגטו ולחיות כנוצרים בעלי שמות בדויים. שמו החדש של יגאל היה לוציין איכמילבסקי, דוד הוא שם בינלאומי, ולרחל קראו אלה איכמילבסקי. בריחה זו הצליחה בזכות הכסף מתוך עסק מפעל הזכוכית שהיה שייך למשפחה של רחל (מפעל גדול מאוד המייצר זכוכית ובקבוקים לכל אירופה). מתוך חמשת הילדים של סבא של יגאל ניצלו שלושה ונרצחו ישראל ואברם. אברם הוא אבא של חסי, בזמן המלחמה הוריו של חסי החביאו אותו כשהיה בן שנה במנזר, הם שילמו כסף כדי שיצילו את בנם. לאחר מכן אברם ואשתו נרצחו ברחוב בעיר ורשה. לאחר שחסי חי כשש שנים במנזר כנוצרי, הוריו של יגאל הצילו אותו ולקחו אותו לחסותם. יגאל מעולם לא ידע שחסי הוא לא אחיו אלה בן דודו עד לגיל 12.

מתוך הילדים של סבתא של יגאל ניצלו ארבע אחיות והבן נרצח באושוויץ. אסתר, אחת מהניצולות, קפצה מהרכבת בדרך לאשוויץ וחיה עם הפרטיזנים. יגאל לא זוכר הרבה מהתקופה בפולין אך הוריו סיפרו לו שלא היה קל לחיות בזהות הזו, הם היו צריכים להיפרד מהמקום שגדלו בו ולהיפרד אחד מהשני. רחל לקחה את יגאל, דויד והם קבעו להיפגש עוד כחודשיים בכפר. רחל מספרת שנסעה חודשיים ברכבות ללא מטרה, ישנה שם ונסעה ממקום למקום ללא בית. היא מספרת שיגאל היה ילד חייכן ושהנאצים היו נותנים לו סוכריות. לאחר שדוד שכר בית ומצא עבודה, רחל ויגאל הגיעו לכפר וחיו ביחד בפחד מתמשך. לאחר מכן עברו לגור בעיר גדולה ששמה לודג', סה״כ יגאל ומשפחתו חיו כשמונה שנים בזהויות בדויות ובפחד מתמשך.

יגאל עלה ארצה בשנת 1950 בגיל שמונה מהסיבה הפשוטה שהוריו היו ציונים והתחיל ללמוד את השפה העברית. בבית הספר היסודי למד בקיריית מוצקין וסיים בהצטיינות, בתקופה זו היה חבר בתנועת נוער "המחנות העולים", תנועת נוער חלוצית. לאחר היסודי עלה לתיכון ולמד בפנימיה לקציני ים בעכו, שם למד מכונאות והכיר את אשתו אדיבה. לאחר מכן שירת בחיל הים, סיים קורס חובלים והשתחרר בדרגת סרן. הוא שירת על ספינת "טורפדו" כקצין מכונה וגם כמפקד ספינה בכנרת בזמן העימותים הצבאיים עם סוריה. עם מינוי אלופי צה"ל, דרש בן גוריון לעברת את שמות הקצינים הבכירים בצה"ל. יגאל החליט לעברת את שם משפחתו מ-וינוגרד ל-גפן (וינוגרד-כרם בשפה הרוסית).

לאחר שהשתחרר למד בטכניון חיפה וקיבל תואר כדוקטור למדעים. בשנת 1966 התחתן עם אדיבה בעיר חיפה. בתקופה זו נסע לבוסטון עם משפחתו וביצע מחקר בתחום המתכות באוניברסיטת MIT. עם גמר הלימודים הוא מספר שירד עם וספה, אישה וחתול לגור בבאר שבע ועבד כ-20 שנה בכור הגרעיני בדימונה. לאחר מכן עבד כ-20 שנה נוספות במשרד הביטחון במחקר ופיתוח. עם יציאתו לגמלאות החל ללמד בשנקר ובאוניברסיטת ת״א ובנוסף, פיתח שני תחביבים: צורפות ושיט על יאכטה. יש ליגאל שלושה בנים אסף, יואב ויונתן, שמונה נכדים ובת זוגתו יעל לאחר גירושיו מאדיבה.

המסר שיגאל רוצה להעביר אל הצעירים בימים אלו הוא לחיות את החיים כאן ועכשיו, לדעת, להסתקרן, להבין ולהנות. יגאל מאמין שכל בן אדם צריך להשיג את הרצונות שלו ולהשכיל בדרך.

הזוית האישית

רוני הנכדה המתעדת: החוויה שלי ממחקר לתכנית הקשר הרב דורי היא חוויה אישית עוצמתית, חזקה ובעלת משמעות רבה עבורי. אני מודה על הזדמנות זו להכיר את סבי ואת חיוו לעומק ויתר על כן, לכתוב על כך. אני מאוד אוהבת את סבא שלי ואת סיפור חייו, זה היה כבוד בשבילי לראיין אותו ולכתוב את סיפורו מהזיכרונות שלו. חוויה זו הייתה משמעותית כמובן גם לסבי, יגאל. הוא נזכר בהמון מקרים שכבר שכח מהעבר, במשפחתו, במקום שגדל והתחנך בו ובילדותו. באמצעות תיעוד הסיפור קיבלתי זמן איכות עם סבי, זו הייתה חוויה מעצימה ובעלת משמעות רבה עבור יגאל ועבורי.