מאגר סיפורי מורשת

שמי שמרית יוכבד נולדתי בארץ ישראל בעיר חיפה ב -19.8.1975  – י"ב אלול תשל"ה. וגדלתי בשכונת בת גלים בחיפה.

השם שמרית מסמל שמירה מהשמיים, ויוכבד זה על שם סבתא שלי. שם החיבה שלי הוא שימשים (השם שבעלי המציא לי).

אני הבת הבכורה מתוך שלושה ילדים, יש לי שני אחים: אחי אברהם נולד ב1981 כשהייתי בת שש, אברהם היה אברך צדיק נשוי והביא לעולם ארבע בנות ובגיל שלושים ושלוש הוא נפטר מחלה במוח.

אחי אלמוג נולד ב1990 כשהייתי בת ארבע עשרה, אני טיפלתי בוא והייתי כמו אמא בשבילו.

ההורים שלי עבדו עד מאוחר ולכן אחרי בית הספר סבתי מצד אבי הייתה מגיעה אלינו, ושומרת עלי ועל אחיי ומכינה לנו אוכל בוכרי בצהריים. היא מאוד חסרה לי היום.

הבית בו גרנו בבת גלים היה בית ובו שלושה חדרים. היינו חמש נפשות בבית. בהתחלה הייתי עם אחי אברהם בחדר, וכשאחי אלמוג נולד, הוא היה בחדר עם אחי אברהם, ולי סגרו את פינת האוכל כדי שיהיה לי חדר לבד.

ליד הבית שלנו היה הקיוסק של מרדכי תורג'מן, היתה מכולת, והיתה המאפיה של שפירא, וכולם הכירו את כולם. בשני רחובות מקבילים היה בית כנסת קטן ספרדי, והיום אחי הקטן אלמוג הוא הגבאי של הבית כנסת.

בילדותי, היינו משחקים עם ילדי השכונה, מחבואים, תופסת, גומי, גולות, חמש אבנים וקלאס. כמו כן זכור לי שסבתי נתנה לי  ספר יומן של סיפורים מבוכרה שבאוזבגיסטן, בהיותי ילדה, ועד היום אני שומרת על זה. דבר נוסף שאני זוכרת זה שאמא שלי היתה שרה לי שירי ילדות לא זכור לי שיר מיוחד. את החגים היינו חוגגים עם המשפחה המורחבת, בסגנון בוכרי, עם המאכלים, התלבושות והמנהגים המסורתיים. עד היום אני משתדלת להעביר את מנהגי המסורת לילדי.

הייתי בגן מרים בבת גלים, וזכור לי שהיתה לי גננת שהיתה רוקדת איתנו, ושרה, הייתה לה צמה והיא הייתה יפה, וקראו לגננת מרים.

למדתי בכיתה א' בבית  ספר "עליה", למורה שלי קראו נעמי. בכיתות ב'-ד' היית בבית ספר הניסיוני הפתוח. בכיתות ה'-ו' הייתי בבית ספר "שלווה" בשכונת קריית אליעזר, ולמורה שלי קראו חביבה. אהבתי אותה מאוד, ובזכותה התחלתי לקרוא ספרים.

האירוע הכי משמח שחוויתי היה בגיל ארבע עשרה כשאחי הקטן אלמוג נולד ומאוד שמחנו.

הבת מצווה שלא הייתה

זיכרון עצוב שזכור לי מילדותי: כשהייתי בת שתיים עשרה, היו אמורים לחגוג לי בת מצווה באירוע גדול מאוד. האירוע תוכנן להיות באולם אירועים עם להקה והרבה מאוד אורחים. חודש לפני בת המצווה סבתי יוכבד מצד אימי נפטרה והכל בוטל.

אני זוכרת א העצבות שאפפה אותי זמן רב, ובשנה זו אני אפצה את עצמי, כאשר אערוך בע"ה בת מצווה לבתי היקרה שאתה אני משתתפת בתוכנית "הקשר הרב דורי".

הזווית האישית

טליה: תודה לאימי שפינתה מזמנה לטובת השתתפות בתוכנית, וסיפרה לי את סיפור חייה.