מאגר סיפורי מורשת

סבתא הניה פסטרנק נולדה ב1954 בקרית אתא.

הסיפור שסבתא שלי בחרה לספר לי הוא על נפילת אחיה (הדוד של אמא שלי) והחיים שלאחר מכן. המוות התחיל שם ומאז ליווה אותה. זה מה שהיא בחרה לספר לי, על התפניות בחיים.

שמו היה שלום זילברמן על שם הסבא, מצד אבא של סבתא שלי שהיה רב בפולין. באותו הזמן הם גרו בקרית אתא. אבא, אמא ושני ילדים.  שלום והניה. שלום היה בן עשרים ואחת כשנפל במלחמת יום הכיפורים. בי' בתשרי תשל"ד. הוא היה ג'ינג'י עם בלורית. והיה גבוה כ 1.95 הוא שירת בגולני, ונפל ברמת הגולן. כולם קראו לו הג'ינג'י, החברים, בבית ובצבא. הוא היה ספורטאי, הוא שיחק כדורסל בנבחרת קריית אתא.

כשהוא נפל סבתא שלי היתה בת ארבע עשרה. כשבאו חיילים מקצין העיר לבשר להם על נפילתו, החיים של המשפחה שלה השתנו לגמרי. אמנם החיים המשיכו הלאה, אבל בלי שמחת חיים, מצד ההורים של סבתא שלי. סבתא היתה צריכה להישאר בבית ויותר לעזור להורים שלה. היא התחילה לצאת פחות עם חברות. וכשכבר יצאה, היא היתה מוגבלת לחזור מוקדם הביתה. השכול של סבתא שלי לא נעצר כאן. כשהייתה בת עשרים ושתיים, אבא שלה (סבא רבה שלי) נפטר. הוא חלה בסרטן ולא החזיק הרבה זמן מעמד עם המחלה. הוא עבד במפעל דשנים שלוש שנים ולא הספיק לצאת לפנסיה.

לאחר שסבתא שלי התחתנה, הזוג הצעיר התגורר עם ההורים שלה, כיוון שהיא היתה צריכה לטפל בהורים שלה. נשארה להם רק ילדה אחת והם היו חולים. כמובן שהיה קשה לה לטפל בבית שלה, בהורים שלה, וגם לעבוד תוך כדי. אבל סבתא שלי לא הרימה ידיים. היא היתה הולכת עם אמא שלה לכל מקום שהיה צריך, לראות רופאים, ולבתי חולים.

אמא שלה (סבתא רבה שלי) נפטרה בצאת חג שמחת תורה בתאריך כ"ג תשרי תשנ"ב.

הזווית האישית

דביר: אני מאוד התרגשתי לשמוע את הספור של סבתא, ולדעת שהמשפחה מצד אמא של היא משפחה שכולה. וכן לדעת שסבא רבא שלי היה רב בפולין.

סבתא: כשאתה הופך להיות בן יחיד ,אז הכול נופל עליך אתה צריך לטפל בהורים, כשההורים מתבגרים, וצריכים לעזור להם, ואני בת יחידה אין לי עוד אחים אז הכול הי מוטל על כתפיי, התרגשתי לשתף זאת עם דביר נכדי.