מאגר סיפורי מורשת

סבתא רותי נולדה בשנת 1950 בעיר פאס במרוקו, השם שניתן לה עם היוולדה היה רוחמה, שם זה הוחלף עם כניסתה של סבתי לכיתה א' בבית הספר בישראל. ככל הזכור לה השם עוברת על ידי אחת המורות. כשסבתי הייתה בת כשנה עלתה המשפחה לארץ ישראל עם העלייה שהייתה באותה שנה של יהודי מרוקו לארץ. עם הגיעם לארץ, שוכנו במעברה באשקלון ששהו בה כשנה ולאחר מכן הועברו לדירת שיכון באשקלון. לסבתא היו ארבע אחיות ושני אחים חורגים. החיים באשקלון כעולים חדשים היו חיים מאתגרים והפרוטה לא הייתה מצויה בידם.

אביה של סבתא עבד בתחום הבנייה ומאוחר יותר בקק"ל. אמה של סבתא טיפלה בילדים שנולדו אחד אחרי השני. כאשר סבתי הייתה בת 6, אמה נפטרה ממחלה. אחותה הבכורה של סבתא רבתא טיפלה באם ובאחיות הצעירות יותר, וסבתא נאלצה לעזוב את בית הספר.

זיכרונותיה של סבתא מתקופת הילדות מעורפלים אך היא זוכרת כנקודה חיובית את משחקי החברה שהיו משחקים כל ילדי השכונה, כגון: קלאס, מחבואים, תופסת ועוד… משחקים שהיום הדור שלנו פחות משחק.

בגיל 12 סבתי עזבה את הבית ועברה לגור בקיבוץ גליל-ים במסגרת עליית הנוער וגדלה בקומונה בקיבוץ, היא חלקה את החדר עם ילדים בני גילה מאותו רקע. ביקוריה בבית והמפגש עם אחיותיה היו לעיתים רחוקות. החיים בקיבוץ היו שונים לגמרי מהחיים אליהם הורגלה; היא הכירה אנשים איכותיים, גדלה בתרבות שונה מהמקום שממנו באה ופיתחה עצמאות. החיים בקיבוץ היו חיים מעשירים וטובים שבהם הרחיבה את אופקיה.

בהגיעה לגיל 18 התגייסה לחיל הנח"ל ושירתה כחיילת קרבית. במסגרת תפקידה הכירה את הארץ לאורכה ולרוחבה. עם סיום השירות חזרה לגור בקיבוץ והתקבלה כחברה.

סיפור ההכרות של סבתי וסבי נקרא בביתנו "הברקס הגורלי". באותה תקופה נהוג היה להתנייד באמצעות טרמפים וסבי באותה עת עבד כנהג משאית והתנייד בכל הארץ. אחותה הבכורה של סבתי נסעה לבקרה מקרית גת בקיבוץ וסבי עצר לה טרמפ. במהלך השיחה ביניהם הציעה להכיר לו את סבתי שגרה קרוב למקום מגוריו ברמת השרון והשאר היסטוריה…

חלומה הגדול של סבתי היה להקים משפחה, בשונה מהמשפחה שבה גדלה. כשסבתי הייתה בת 22 הם התחתנו ונולדה בתם הראשונה, דקלה – שהיא אמי ולאחריה שתי אחיות נוספות: אידית ואורלי.

סבתי רצתה לעסוק כל חייה בעבודה עם ילדים, בתחילת דרכה עבדה כסייעת בבית ספר לחינוך מיוחד ברמת השרון, בזמנו בית ספר "רימון" ולאחר מכן בבית הספר "קריית יערים". לאחר הולדתה של דודתי הצעירה סבתי פתחה צהרון בביתה שהפך לשם דבר ברמת השרון ורבים מהתלמידים שהיו אצלה בצהרון עדיין שומרים איתה על קשר. עם הולדתה של הנכדה הבכורה (אחותי דניאל) סבתי סגרה את הצהרון, יצאה ל"פנסיה" מוקדמת והתמסרה לטיפול בנכדיה, דבר שעד היום היא עושה בהמון אהבה. עם סיום בית הספר היא מחכה לי עם ארוחת הצהרים ואנו משוחחות על היום שעבר.

אפשר לסכם שהגשימה את חלומה…

הזוית האישית

סבתא רותי: תגשימו את החלומות שלכם.