הבריחה מתוניס והעלייה לארץ הקודש
שמי יובל, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את שורשיי במאגר המורשת של התכנית, כפי שסיפרה עלי עליהם אמי, אילנית.
אימא נולדה להוריה אשר ברחו מארץ הולדתם, תוניסיה, בשל רדיפות של האוכלוסיה המוסלמית את היהודים. יום אחד החליטו סבתי והוריה לברוח מתוניס בגלל הרדיפה המוסלמית. הם סיפרו לשכנים ולחברים כי הם נוסעים לטיול לצרפת על מנת שאף אחד לא יגלה שהם עולים לארץ ישראל ובורחים. הם מכרו חלק מהרכוש שלהם ואספו דברי ערך ותכשיטים ויצאו למסע מפרך של מספר ימים.
בהתחלה הם הגיעו לגבול צרפת, שם הם שהו יומיים אצל קרובי משפחה ומשם הם ברחו לארץ. כשהגיעו לארץ, בשנת 1964, הם נלקחו על ידי משרד העליה והקליטה לפרדס חנה, שהייתה אז מושבה קטנה ושוממת ושוכנו באיזור "מעברות" בצריפים קטנים. את האבות לקחו לעבוד בעבודת כפיים בשדות ולאט לאט הם התפרנסו והצליחו לכלכל את עצמם בארץ.
פרדס חנה הייתה בעבר מושבה קטנה אשר הוקמה בשנת 1929 כחלק מתהליך ההתיישבות הציונית בארץ ישראל. היא נבנתה מכספו של הברון רוטשילד ותוכננה כמושבה שתתבסס על גידול הדרים כדי שהמיישבים יוכלו לקיים את עצמם מהכנסתם תוך זמן קצר. מתיישביה הראשונים היו פועלים ובעלי הון. לפרדס חנה הגיעו עולים חדשים מכל תפוצות העולם, בתחילה הגיעו עולים מגרמניה עם תארים מתקדמים אשר זנחו את הכשרתם ועברו לעבודה חקלאית. לאחר מכן הגיעו עולים נוספים מרומניה, תימן ומרוקו והקימו מחנה עולים אשר נקרא "מעברה", שם כפי שסיפרתי חיו סבא וסבתא שלי יחד עם משפחתם. בהדרגה המושבה התפתחה והוקמו מפעלים ובתי חרושת והתושבים עברו למגורי קבע.
סבתא מספרת שהחיים היו קשים מאוד כעולה חדשה בארץ ללא רכוש וללא שפה ולאט לאט הם בנו את עצמם, בעיקר בעובדות כפיים.
הזוית האישית
יובל המתעד: היה לי ממש כיף לעשות את התיעוד עם אימא שלי ולשמוע ממנה סיפורי עבר, אנו מאחלים אחד לשני שנמשיך לצבור חוויות יחד.
מילון
מעברהמַעְבָּרָה, או בשם הרשמי "יישוב קליטה", היו יישובים זמניים, אשר התקיימו במדינת ישראל בשנות ה-50. המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה. (ויקיפדיה)
ציטוטים
”בעבודה קשה ועם הרבה כח רצון ניתן להשיג במה שחפצים“