מאגר סיפורי מורשת

סבתי עמירה גת נולדה ב1944 בעיר רמת גן והיא בחרה לספר את סיפורו של סבה פריץ לדרר:

" סבי, פריץ לדרר, היה עורך דין .סבי וסבתי גרו בעיר לובוזיץ, שם גם ועבדו יחד. סבתי הייתה מזכירה במשרדו, ולאחר שהכירו נישאו .לסבי היו שני אחים ושתי אחיות , כולם התגוררו בדרום צ'כיה בעיר וולינייה (היום וולין) מול בית הכנסת.

סבי היה מנהל בקהילת היהודים בחברת תכלת לבן. במסגרת התנדבותו בקבוצה זו , הבין שרוחות מלחמה מתקרבות, ודאג מאוד למשפחתו לכן רכש  כרטיסי הפלגה, שנקראו סרטיפיקטים, לאשתו לו ולשני ילדיו (טובה,אימי ואלכס דודי)סבי רצה לקנות גם להוריו, אחיו ואחיותיו סרטיפיקטים. לכן  בשנת 1939,  נסע אליהם, כדי לשכנעם לעלות איתו לישראל שנקראה אז פלשטינה. סבי הבטיח שישיג להם כרטיסים לאוניה בזכות היותו עורך דין.

אחיו ואחיותיו סרבו בתוקף כיוון שלא ראו כלל כי סכנה מתקרבת, והיו חייבים להמשיך בעבודתם. גם ההורים של סבא שלי וגם האחיות נשארו בביתם שהיה בדרום צ'כיה ונספו על ידי הנאצים. שתי הבנות של אחד האחים של סבא שלי, נשלחו באוניה שהצילה יהודים והפליגו לשוודיה.

שוודיה, הסכימה אז לקבל יהודים. בשוודיה נשלחו האחיות למשפחות שדאגו להן, והן עזרו בעבודות משק הבית. אחרי מספר שנים שתי האחיות התחתנו, ילדו ילדים וחיו בשוודיה. כאשר אחד הבעלים של אחת הבנות נפטר, החליטו שתיהן שהן עולות לישראל עם הבעל שנשאר בחיים.

לסבא שלי קראו ד״ר פריץ לדרר וכשהגיע לארץ שונה שמו לשרגא. כשירדו מהאוניה, סבי, סבתי והדוד שלי אלכס, שהיה אז בן שתיים עשרה, עברו להתגורר בתל אביב ברחוב גורדון 27 בדירה ששכרו בדמי מפתח.

אמא שלי, ליזל ,ששמה שונה בארץ ל- טובה, הייתה אז בת שש עשרה, והיא עלתה לספינה עם קבוצת הנוער שלה שנקראה: ״קבוצת מרץ״. הם התמקמו בקבוצת כנרת, שם קיבלו הכשרה חקלאית במשך מספר שנים, כשהמטרה בהמשך היא הקמת קיבוץ דורות.

הבריחה מצ׳כיה של סבי ומשפחתו אירעה שבוע לפני שהיטלר פלש לצ׳כיה. עם הגיעו לארץ, סבי כבר לא עסק בעריכת דין, אלא עבד כעוזר למנהל חשבונות, וסבתי אפתה עוגות לפרנסתה.

כשהייתי קטנה הייתי בבית התינוקות בקיבוץ דורות, והמטפלות גידלו אותי. אמא ראתה אותי רק כאשר באה להניק אותי, ואחר כך לשעה עד שעה וחצי בבית .

אבא שלי נהרג כשהייתי בת שלוש וחצי במלחמת העצמאות חיינו אז בקיבוץ איילת השחר. איילת ביתי הגדולה ודודה של עמית ,קיבלה את שמה איילת, על שם מקום נפילתו של אבי במלחמה. אבא שלי רץ להציל שני חברים לפלוגה ואז הפצצה הנוספת ששוגרה הכניע גם אותו . אחרי נפילתו של אבא שלי חזרנו לקיבוץ דורות, שם גדלתי בגן עם ילדים בני גילי, וטיפלו בנו הגננת והמטפלת. בבית ההורים היינו אחרי הצהריים וחזרנו לישון בגן .

גם בית הספר  היה בקיבוץ, ולכיתה שלנו קראו קבוצת שקד. בכיתה למדנו, התקלחנו, אכלנו וישנו.

כל לילה המורה סיפרה סיפור בהמשכים, ונפרדה באיחולי ״לילה טוב״. מאוד אהבתי את הכיתה שלי, את החברים והחברות  והייתי אהובה מאוד , תלמידה טובה וספורטאית מצטיינת. עם חלק מחבריי לכיתה אני בקשר עד היום.

בשעות הצהריים  הלכנו לעבודה שתאמה לגילנו בענפי המשק כגון: נוי, רפת, גן ירק, דיר, מטבח, גני ילדים, מכוורת ועוד. כל שנה עבדנו זמן ארוך יותר, ואחרי העבודה התרחצנו במקלחת הציבורית בנים ובנות יחד. כשהתבגרנו המקלחות הפכו להיות נפרדות, בנים לחוד ובנות לחוד ואחרי שהתרחצנו הלכנו לבתי ההורים לשעה .

כל שנות ילדותי חייתי בקיבוץ דורות. אימי נישאה אחרי מספר שנים לאבי החורג חיים. לחיים היו שתי בנות, מנישואים קודמים: ענת ועדנה. לי הייתה את אחותי רינה מאבי אילן. לאבי אילן הייתה ילדה בשם נורית מנישואים קודמים, ולאימי (טובה)ולאבי החורג(חיים) נולדו שני ילדים נוספים אחותי אורית ואחי אביב .

יצאתי לראשונה מהקיבוץ שהתגייסתי לצה״ל .

תחביבי

עוד בילדותי אהבתי מאוד, לעשות עבודות יצירה ומלאכות יד. כבר בגיל שש סרגתי צעיף לבובה שלי. תמיד הייתי יוצרת ומכינה בעצמי מתנות למשפחה, בעבודות יד. יצרתי מתנות לאבא, לאמא, לסבתא, לסבא ולאחותי. לא היה לנו כסף לקנות מתנות אז עשיתי הכל בעצמי .

בכיתה ה' ,אני זוכרת שביקשתי מהמורה למלאכה שתלמד אותי תפירה במכונה, היא הסכימה, ואחרי צהריים נפגשנו מחוץ לשעות הלימודים באופן פרטי והיא לימדה אותי . היצירה שאני זוכרת היא חולצה אדומה, שרקמתי עליה רקמה מאוד יפה.

את שעות אחר הצהריים ביליתי עם השכבה שלי במשחקים כגון: דיגליים, הכדרים באים ,גיליגנדו ,קפיצה בחבל לפי שירים, קלאס, חמש אבנים , מחבואים, תופסת, גולות ומחניים. בנוסף, ניגנתי בפסנתר. הגעתי לרמה גבוהה מאוד, ומפסנתר עברתי לאקורדיון. אבל בגלל משקלו היה לי קשה להמשיך לנגן .

חפץ העובר מדור לדור במשפחתי

לאמא שלי הייתה שרשרת עם תמונה של הוריה בתוך תליון קטן, וכשהייתה קטנה כל הזמן נשכה את התליון, כך סימנה אותו כשלה. כשילדתי את בתי הגדולה, אמא שלי העבירה את התליון אליה כשהבת של בתי נולדה(רומי) השרשרת עברה אליה .

אבא שלי היה צייר והוא צייר ליום הולדתה של אחותי הגדולה(נורית) ספר ציורים. בספר אייר בעלי חיים ואנשים מקיבוץ דורות, ותיאר את הווי הקיבוץ וחדר האוכל. אחותי נורית נתנה לי תמונות מהציורים של אבא, וגם מהעבודות יד של היצירות שהוא יצר עבורה, לקראת הולדתה של רומי הבת של ביתי הבכורה איילת. החלטתי לכרוך את כל הציורים לכדי ספר עם ציוריו של אבי. יחד עם ביתי הקטנה (אמא של עמיתי) שיר, כתבנו סיפור בחרוזים לכל תמונה, כרכתי לספר והדפסתי לכל אחד מילדיי, וזו הייתה מתנה לילד הראשון לכל ילד שלי.

המסר שלי

תשקיעו בלימודים ותגיעו להישגים, כדי שתצליחו בחיים ותאהבו מה שאתם עושים. שתדעו לתת כבוד לאנשים שסביבכם ותהיו צנועים בדרך שתצעדו בה. ותמיד תמיד אל תשכחו לחייך ולצחוק".

אלו החפצים העוברים במשפחתנו

הזווית האישית

סבתא עמירה גת והנכד עמית חיים הכהן, השתתפו בתוכנית הקשר הרב דורי בבית ספר רגבה בתשפ"ג – 2023