מאגר סיפורי מורשת

שמי רפי והשנה אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדי עידו. נולדתי בסוריה בשנת 1949, שנה אחרי הקמת מדינת ישראל. בפי היהודים העיר חלב נקראה אר"ץ, קיצור של ארם צובא שהיה שם העיר חלב בימי דוד המלך. שם החיבה שלי בערבית היה 'פללה', שזה שם של פרח.

הבית שלנו היה בתוך חצר (חושה בערבית) שבה היו עוד שמונה משפחות יהודיות. בגיל 6 הלכתי לבית ספר יהודי – "תלמוד תורה". בשנה הראשונה למדנו רק לקרוא עברית כהכנה ללמוד תפילה. מכיתה ב' התחלנו ללמוד גם לתרגם מעברית לערבית כדי להבין את התנ"ך. יחד עם זה למדנו מקצועות כלליים: חשבון, ערבית וטבע. בכל השנים למדנו יום לימודים עם הפסקה. בבוקר לפני בית הספר, שקראו לו כותאב, הינו מתפללים שחרית בבית הכנסת ובערב ערבית בבית הספר.

בחצר היה מטבח משותף לכמה משפחות, כך שכולם ידעו מה האחרים מבשלים. למשל, ביום שישי כולם היו מבשלים אורז ופסוליה. בערב יום שישי אחרי התפילה והקידוש אחד השכנים היה יוצא מביתו וצועק: "שבת שלום לכל השכנים" (יא ג'יראן).

בשנת 1962, כשהייתי בן 13, אבא שלי החליט לעלות לארץ ישראל. בגלל שהממשלה לא אישרה ליהודים לעזוב את סוריה, היינו צריכים לברוח ברגל, וזה היה סוד – כי אם הממשלה הייתה מגלה, היו מכניסים את אבא לכלא. יום אחד המשפחה יצאה כאילו לפיקניק. נסענו עד הגבול עם טורקיה ושם חיכינו עד החושך אצל משפחה של מוסלמים פלאחים. פחדנו שהם ילשינו עלינו ועשינו את עצמנו ישנים. באמצע הלילה כשהירח נעלם, הגיע מורה דרך ויצאנו לעבור את הגבול. התחלנו לטפס על הר בדרך מלאה סלעים וקוצים. כשהמדריך חשב שיש סכנה, הוא עשה "פססט", וכולנו נשכבנו על הקוצים. אחי הגדול הרים על כתפיו את אחותי הקטנה בת השנתיים. כשהתחלנו לראות אורות באופק הבנתי שאנחנו כבר לא בסוריה. הייתי מאושר כי ידעתי שאנחנו בדרך לארץ ישראל, בדרך לחופש.

כשהגענו לטורקיה חיכתה לנו מונית גדולה והנהג היה שיכור אבל לא רצו שנישאר בגבול ולכן העלו את כולנו למכונית. היינו עשר נפשות. אבא שלי היה בבגאז'. אחותי נדחפה מתחת לפנל. פתאום יצאו ניצוצות מחוטי החשמל והשיער של אחותי התחיל להישרף. כיבינו אותו. אני התחלתי להקיא אבל החלונות לא נפתחו, אז הקאתי על האחים שלי.

עם המונית נסענו לאדנה, כדי להתרחק מהגבול. באדנה עלינו לאוטובוס, ואחרי 20 שעות נסיעה הגענו לאיסטנבול. הסתירו אותנו בבית מלון של יהודים. בינתיים הסוכנות הכינה לנו מסמכים כאילו שאנחנו ישראלים. אחרי שבוע טסנו לישראל במטוס אל-על. בשדה התעופה, כשראיתי שבקליטה לוקחים מכל אחד בדיקת דם, התעלפתי. אני מפחד מזריקות.

אחרי הקליטה העמיסו אותנו על טנדר ולקחו אותנו לעתלית. שם מצד אחד הינו שמחים כי קיבלנו דירה חדשה, ומצד שני היינו עצובים כי השכנים שלנו היו עולים חדשים ממרוקו, הם היו לבושים כמו ערבים ואנחנו פחדנו שהם ערבים. מה – ברחנו מערבים ואנחנו חוזרים לערבים? בהמשך גילינו שהם יהודים מהרי האטלס…

בהמשך השנים השתלבתי במסלול של כל נער ישראלי. למדתי בפנימיית בן שמן. בזכות הלימודים שלי ב'כותאב' הייתי שם חתן התנ"ך. בשנת 2014 נעשיתי סבא לשני ילדים שובבים – עידו ואורי סקה.

הזוית האישית

עידו הנכד המתעד: היה לי מעניין וכיף ללמוד על המשפחה שלי.