מאגר סיפורי מורשת

שמי מזל טוב טובול, נולדתי במרוקו בעיר קזבלנקה בשנת 1952. כשהייתי בת 8, עלינו לארץ בעקבות פחד.

בילדותי במרוקו, אמא עקרת בית ואבא אומן זהב. לא יצאנו הרבה החוצה, כי הערבים לא אישרו.

היו עוזרים בבית, החיים היו טובים, רק שיחקנו בבית עם ההורים והיה ממש כיף.

בשנת 1960 עלינו ממרוקו בשל הפחד מפני הערבים. שלחו אלינו שליחים ציונים מהארץ, שבאו להוציא אותנו ממרוקו.

הבריחה מן השכונה היתה תמיד בהפתעה. גרנו עם ערבים ביחד ותמיד הבריחה היתה בלילה, ובהפתעה, כדי שלא ישימו לב.  לא משנה באיזה שעה באיזה יום כדי שלא יהיה מידע לרשויות על הבריחה. לפעמים השכנים היו קמים בבוקר ומגלים פתאם שהיהודים ברחו, אפילו בלי להיפרד.

כשרשויות תפסו את אב המשפחה, היו מענים אותו או אף הורגים אותו וגורמים סבל רב למשפחה.

הבריחה הייתה לכיוון הים. בפעם הראשונה שיצאנו, היה מידע שעלו עלינו, וחזרנו הביתה. זה היה מאד מאכזב. כשיצאנו פעמיים, השארנו את התכולה בפנים.

בפעם השלישית הצלחנו לברוח לגיברלטר, לגבול ספרד. שם היינו כמה ימים במחסן ואחר כך הובלנו למקום מסתור אחר. מקום המסתור היה משאית דגים. אישה אחת במשאית, חנקה את התינוק שלה כדי שלא יתפסו אותנו. כמעט נתפסנו, השליחים, נתנו שוחד למרוקאים ומשם טסנו לאיטליה. היינו שבוע באיטליה ומשם עלינו לארץ.

כשהגענו לארץ הקודש הרגשנו הקלה, על שזכינו להגיע לכאן – לישראל.

הזוית האישית

סבתא מזל טוב: התוכנית היתה נהדרת, עשירה ומיוחדת, גרמה לי ולנכדי לזמן איכות יקר מפז. אני שמחה שהיתה לי הזכות לקחת חלק במפגשים. הנכד שלי נהנה מאוד וזה גרם לו להעלאת הביטחון העצמי בגלל שהגעתי למפגשים.