מאגר סיפורי מורשת

סבא רבא יוסף אפרת, נולד בעיירה שימלאו סילבאניי ברומניה, בשנת 1924 בשם יוסף אדלר.

כשהגרמנים כבשו את רומניה, הם העבירו את חבל הארץ שבו הוא גר להונגרים.  סבא עם כל משפחתו ועוד 8500 יהודים שגרו בסביבה, נכלאו בגטו שהיה קודם בית חרושת ללבנים.  כאשר הבינו היהודים בגטו, שעומדים לשלוח אותם ברכבת למחנה אושוויץ,  בן דוד שלו אמר לו לברוח, כדי שהוא יוכל לספר לעולם מה עושים ליהודים. אבל הוא סירב, כי לא רצה לנטוש את המשפחה שלו. יום אחד באה רכבת לגטו, כדי לקחת את כולם. בן הדוד שלו  אמר לו לצאת מפרצה שמצא בגדר, להיכנס לנהר, ולשחות עד לגשר.  הוא היה צריך לצלול  מתחת למים כדי שהגרמנים לא יראו אותו,  ואז לשחות עד ליער. ביער היה בית ובו אישה שסיכמו איתה מראש, ושלמו לה,  כדי שתחביא את המשפחה  בעליית הגג שלה.

סבא יוסף על הגשר שמתחתיו הנהר בו שחה כשברח

לפני שסבא יוסף קפץ לנהר, בן הדוד שלף טבעת יהלום גדולה, ונתן לסבא, ואמר שזאת הטבעת של אשתו, והיא כבר לא תזדקק לה. אבל לו היא יכולה להועיל. זה מה שהוא עשה. הוא קפץ לנהר, ושחה כנגד הזרם הרבה זמן, וצלל מתחת לגשר, שהגרמנים שמרו עליו. בלילה, עלה לגדת הנהר והתייבש. משם הוא הלך לבית של האישה. כאשר היא ראתה אותו, היא לא האמינה שהוא חי, כי חשבו שכל היהודים כבר מתו .  הוא  התחבא אצל אותה אישה  בעליית הגג. עד שאותה אישה אמרה לו שהשכנים חושדים שהיא מחביאה מישהו.  היא הביאה לו תיק עם אוכל, והוא ברח ליער. שם הוא התחבא כחודשיים, בלי לדעת לאן ללכת ובלי אוכל. עד שאישה אחרת מצאה אותו ביער, ואמרה לו, שהיא באה כדי להבריח אותו, ועוד שני יהודים שחיים ביער, את הגבול לרומניה. כי שם יותר בטוח ליהודים. לאחר מסע של מספר ימים ביער והרבה תלאות, היא העבירה אותם את הגבול.

לאחר שהם עברו את הגבול, היא אמרה להם להתחבא בעליית – גג של בית, עד שהיא תחזור. (בסוף התברר שהיא הייתה מבריחה מקצועית).

כאשר היא חזרה, היו איתה עוד שני  יהודים, שלקחו אותם לעיר, על עגלה, שעליה הייתה ערמת קש גדולה. הם עלו על העגלה והסתתרו בתוך הקש. מהעיר הם נסעו ברכבת לבוקרשט, בירת רומניה, שם נתנו להם בית ומסביב חצר גדולה.

יום אחד סבא יוסף, פגש את אחד מבני הדודים שלו, והם עברו לגור ביחד בחדר אצל משפחה יהודית. בסוף המלחמה בשנת 1945,  שוחררו מחנות הריכוז וכל אחד ניסה לחזור לבית שלו. גם סבא חזר לבית שלו, וקיווה למצוא את משפחתו, אבל הם לא חזרו. הוא פגש רק כמה בני דודים. סבא יוסף ובן דודו שיפצו את בית הדודים, ושיכנו שם אנשים שחזרו מהמחנות.

כדי להתפרנס, סבא יוסף פתח בית קולנוע, והקרין בו סרטים תמורת תשלום. יום אחד הוא קיבל צו גיוס מהרומנים. הוא דחה כמה פעמים את צו הגיוס, עד שלקחו אותו בכוח למחנה הצבאי, שמחוץ לעיר לבסוף העבירו אותו אל מחנה אחר ליד הגבול. הוא נסע ברכבת לשם, עם שתי מזוודות, מדים ורובה. בעיר בה שכן המחנה הוא שכר חדר אצל אישה יהודייה. באחת החופשות הוא הגיע לדירה שלו, שם הוא הוריד את המדים ואת הרובה שלו, השאיר אותם שם, והלך עם שתי המזוודות שהיו לו. הוא נסע לחבר שלו ביקש ממנו שיעזור לו לחצות את הגבול, ולהגיע להונגריה, שם הוא הצטרף לקבוצת נוער, כדי לקבל הכשרה לקראת העלייה לארץ. הם נסעו בלילה עם עגלה, והעגלה התהפכה בדרך. כתוצאה מכך, הרגל של סבא יוסף  נתקעה בגלגל ונשברה. הם הלכו לרופא בכפר הסמוך, והרופא אמר לו שהוא צריך ללכת לבית החולים. הוא התפנה לבית החולים היהודי. כשהחלים ניסה שוב לעבור את הגבול. בפעם השנייה הוא הצליח לעבור את הגבול להונגריה, ושם נשאר בקהילה היהודית.

תמונת פספורט מתוך הדרכון המזויף, איתו סבא יוסף עבר את הגבול להונגריה

יום אחד הגיע גיסו ואמר לו שאחותו בובי חיה בצ'כיה, שהיא התחתנה  ורוצה לפגוש אותו. הוא החליט להצטרף אליו.  בצ'כיה היהודים חיכו לעלות לארץ ישראל. בינתיים הצ'כים העבירו אותם הכשרה בכל מקצועות התעופה, כדי להקים את חיל האוויר הישראלי.  סבא יוסף עבר הכשרה להיות חשמלאי מטוסים. הגיס שלו מירק פישר, הוכשר לטייס, והיה מראשוני הטייסים של חיל האוויר. כל הקבוצה עלתה ביחד לארץ ב- 1949 באוניה שהפליגה מאיטליה.

 תעודת הוקרה שקיבל סבא יוסף ממפקדת חיל האוויר

בארץ, סבא יוסף עבד בחיל האוויר הישראלי, עד שיצא לפנסיה בגיל שישים וחמש. במהלך עבודתו בחיל האוויר, הוא היה צריך לסוע לחוץ לארץ ולכן עיברת את שם המשפחה לאפרת.

סבא יוסף פגש את סבתא אסתר באוטובוס בדרך לעבודה, ההכרות הובילה לחברות, והחברות לחתונה, והקמת משפחה. וכן הגשמת החלום לחיות בארץ.

הזווית האישית

מעיין: אני הנין הראשון שנולד לסבא יוסף. הוא תמיד שמח לפגוש אותי, ואני מאוד שמח לפגוש אותו. הוא מאוד אוהב לשמוע את הסיפורים שלי,ואני אוהב לשמוע את הסיפורים שלו.