מאגר סיפורי מורשת

שמי דריה צבעוני, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי מרים ותעדתי את סיפורה. מכל הסיפורים שסבתא סיפרה לי בחרנו לתעד את החוויה שהייתה למשפחה בדרום אפריקה.

בשנת 1980 סבא, שהיה מהנדס תעשיה וניהול, התבקש לטוס לדרום אפריקה עם משפחתו לצורך עבודה, סבא סיפר לסבתא  והיה צורך להחליט האם המשפחה נוסעת?. המעבר לסבתא שלי היה מאוד קשה מאחר ושנתיים לפני כן היא חזרה עם שתי בנותיה הקטנות לארץ מארצות הברית.

סבתא שלי, היא בת לניצולי שואה, היא רצתה לגרום נחת לאימא ואבא שלה בהביאה את הנכדות לארץ. אולם בעלה של סבתא, השתוקק לנסות הרפתקה חדשה בדרום אפריקה. שרון וקרן הבנות של סבתא היו קטנות ומאוד ולא רצו לעזוב את הסבתא – הסבתא שלהם, שכה אהבו.

לאחר התלבטויות רבות, דיונים ומחשבות לעתיד, הם ארזו מזוודות וטסו ללא נודע. הם הגיעו לדרום אפריקה לעיירה נידחת שקראו לה – new castle. סבתא שבאה מבית מסורתי התקשתה לחיות במקום, שלא היה בו אוכל כשר ובתי ספר יהודיים. סבתא שלי ובנותיה היו זרות במקום הזה.

לאחר מחשבות רבות סבתא אמרה לבעלה "או שמגיעים ליוהנסבורג או חזרה לישראל" אלה היו שתי האפשרויות שסבתא נתנה לו. כחודש לאחר מכן העבירו את סבא למשרה חדשה בעיר הגדולה יוהנסבורג והחיים שלהם התחילו להראות אחרת.

החיים בדרום אפריקה היו מאוד שונים מארצות הברית ומהחיים בישראל. בדרום אפריקה היה מה שמכונה אפרטהייד (מדיניות של הפרדה בין לבנים ושחורים). מצב זה היה מאוד קשה לסבתא להבין. סבתא שלי  כבת לניצולי שואה לא הצליחה לקבל ולהבין את האפליה בין לבנים לשחורים. בבית הייתה להם עוזרת שחייה איתם 24/7 בבית, מה שהיה מקובל שם בכל בית אמיד. היא הייתה מבשלת, מנקה וגם גונבת אוכל, מצעים, דברי חשמל וכו'….

 עם העוזרת שחיה בביתם

בנותיה של סבתא שרון וקרן למדו בבית ספר יהודי שהן התאקלמו בו מאוד יפה

דרום אפריקה היא ארץ מאוד יפה והטבע מהמם שם. יש את הקרוגר פארק שזו חוויה בפני עצמה

סבתא למדה בדרום אפריקה קוסמטיקה במשך שלוש שנים והקימה עסק משגשג. אך לימים בעלה של סבתא הפסיק לעבוד ונשען על כספיה של סבתא, שהייתה המפרנסת היחידה. מצב זה גרם למריבות וסכסוכים במשפחה עד שסבתא שלי עשתה בחירה לחזור ארצה עם בנותיה.

מבצע החזרה לישראל

המבצע התחיל להתרקם וסבתא החליטה לעזוב את דרום אפריקה ואת בעלה ללא ידיעתו. עכשיו היה צריך לתכנן את הנסיעה חזרה לישראל, מבלי שבעלה ידע. בעזרת חברים טובים. סבתא התחילה להתארגן ולתכנן את המסע. בנותיה שרון וקרן למדו בבית ספר והשאלה הייתה איך איך סבתא שלי לוקחת אותן, מבלי שהן יידעו את אביהם. הכל היה צריך להיות סודי. עכשיו סבתא הייתה צריכה לסגור את העסק, חשבונות בנק, וכל מיני סידורים אחרים. בעלה, (אב בנותיה), חשד מעט ולכן הכל היה צריך להיעשות בדיסקרטיות.

כרטיסי הטיסה היו מוחבאים אצל סבתא בתיק לקראת התאריך המיועד לטיסה. ביום הטיסה סבתא נסעה עם הרכב לשדה התעופה עם בנותיה שרון וקרן והרכב נשאר שם. החברים שליוו אותם לשדה התפללו שדלת המטוס תיסגר ושאנחנו נצא בשלום לדרך. הטיסה עברה דרך שוויץ, שם הן עצרו להחלפת מטוס לארץ ישראל.

נותרו להן כמה שעות לטיסה הבאה וסבתא ובנותיה יצאו לטייל ברחובות שוויץ. סבתא שהייתה כל כך חרדה כל הזמן עד לעזיבה התמוטטה ברחוב, כשלצידה שתי בנותיה המפוחדות. לאחר כמה רגעים אנשים הביאו לה מים והיא התאוששה. מכאן הן עלו על מטוס אל-על לארץ.

סוף סוף הן הגיעו לחוף מבטחים בשנת 1987 כשההורים של סבתא שלי חיכו להן שם. עכשיו התחיל מסע חדש – הבנות, שרון וקרן היו צריכות להסתגל שוב לבית ספר חדש, חברים חדשים, ובכלל אטמוספרה שונה. כמובן שזה לקח זמן, אבל איך שאומרים "הזמן עושה את שלו". שרון וקרן בנותיה של סבתא התאקלמו מאוד יפה, רכשו חברות וחברים. והעיקר סבא וסבתא שלהם היו לצידם לאורך כל הדרך.

באותה השנה שסבתא ובנותיה חזרו ארצה, בתה הגדולה, שרון חגגה בת מצווה עטופה במשפחה אוהבת.

סבתא הקימה מחדש את העסק והתחילה להיות מאוד עסוקה. היא הייתה אימא בראש ובראשונה, שמאוד דאגה לבנותיה וכמובן עבדה מאוד קשה לפרנס אותן.

לימים סבתא פגשה חבר מעברה שחיזר אחריה וביקש להתחתן איתה ומאז חייה נעשו תותים.

הזוית האישית

סבתא מרים: אני מאוד נהנתי מהחוויה להיות עם נכדתי דריה, שהיפגינה ידע ובקיאות במחשב. מלבד זה יצא לי לראות אותה בתחומי בית סיפרה מוקפת בחברות ובאהבה. אני מאחלת לה הצלחה ושתמשיך להיות מי שהיא. אוהבת אותה מאוד.

הנכדה דריה: אני מאוד נהנתי לשמוע את הסיפור של סבתא, זה היה מאוד מעניין ומרתק ואיזה כוחות היו דרושים לסבתא שלי לעבור את המבצע הזה ולהביא את אימא ודודה שלי לארץ. היה לי ממש כיף שניפגשנו הרבה פעמים רק שתינו כדי ללמוד ולהתקדם בסיפור וגם קצת כדי לעשות כיף. אני מאחלת לסבתא ולי להמשיך לבלות עוד מלא מלא מלא זמן ביחד.