מאגר סיפורי מורשת

שמי אירן סומך, נולדתי בשנת 1969, כיום אני בת 54. נולדתי בארץ פרס (איראן) בעיר אספהאן, עליתי לארץ בגיל 17. לאבא שלי קראו שוקרלה ז"ל ולאימא טוראן ז"ל. המוצא של ההורים שלי היה פרסי גם מצד אבא וגם מצד אימא. קראו לי בשמי, אירן, כי משמעות המילה היא עולם, (פעם פרס היה השם של המדינה והיום זה אירן), ואני העולם של ההורים שלי.

למדתי בבית ספר "אתהד" וגם "אורט", ועד גיל 17 חייתי בפרס בעיר אספהאן. בילדותי שיחקנו אני, אחים שלי וחברי השכונה בכל מיני משחקים כמו גולות, תופסת, קפיצה בחבל וקלפים. בתקופתי (פעם) היה בבית הספר גם כיף וגם לא כזה כיף, כי מי שלא היה עושה שיעורי בית היה מקבל עונש חמור מהמנהל, היה נהוג שהמנהל היה מרביץ עם סרגל רק מי שלא היה עושה שיעורי בית.

התחתנתי בגיל 19. לבעלי קוראים יעקב, יש לנו ארבעה ילדים: שתי בנות ושני בנים, ברוך ה'. יש לי גם ארבעה נכדים חמודים ומתוקים ושמותיהם: אוריה, נהוראי יעקב, דויד שמעון ואור חיים.

כשחיינו באירן בזמן שחומייני עלה לשלטון, אני ואחי ברחנו משם על גמלים וחמורים וכשיצאנו מפרס עלינו על מטוסים. אחרי כמה שנים אחים ואחיות שלי וההורים שלי באו לארץ ישראל.

העבודה שאני עובדת בה היא סייעת רפואית בגן ילדים. התחביב שלי זה לתפור, אני מאוד אוהבת לתפור בגדים. החפץ שעובר במשפחתנו הוא צמיד ושרשרת מאוד מיוחדים שעוברים במשפחה כבר שנים, סבתא רבתא שלי הכינה את התכשיטים המיוחדים האלה.

הזוית האישית

אוריה הנכדה המתעדת: סבתא יקרה, אני מאחלת לך בריאות, אושר, שמחה, אהבה. תודה ששיתפת אותי וסיפרת לי על העבר שלך.