מאגר סיפורי מורשת

שמי פרידה בהרמנד, נולדתי בשנת 1945 בטהרן, איראן. אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתי אגם, יחד אנו מעלות את סיפור הבריחה שלי מאיראן אל מאגר המורשת של התכנית.

בשנת 1988, כשהיינו באיראן, בני הבכור היה צריך להתגייס לצבא האירני. מכיוון שלא רצינו שהוא יתגייס, החלטנו שנלך למקום אחר. באותה תקופה ילדים שהיו מגיעים לגיל 16, היו מגיעים מהצבא והיו חוטפים אותם ללא התראה.

התלבטנו אם לעלות לארץ ישראל או לארה"ב, בגלל שבשתי המדינות היה לנו משפחה. בחרנו בישראל.

קודם כל נילופר (אימא שלי), דוד (הבן הבכור) וסבא עלו על מטוס וטסו לישראל, אחר כך דני (הבן הקטן) וסבתא טסו אחריהם. הם התפצלו כי הם לא רצו שיחשבו שהם משפחה, מכיוון שבאיראן לא נותנים לעזוב את המדינה בקלות אל ישראל כמשפחה. אז נילופר, דוד וסבא טסו ראשונים עם דרכון מוסלמי ואחרי זה דני ואני טסנו עם דרכון יהודי.

המשפחה נשארה בטהרן, גם כיום הם שם וחיים בשלום.

סבתא הוסיפה מסר לדור העתיד: "הורה אחד יכול לטפל בעשרה ילדים אבל עשרה ילדים לא יכולים לטפל בהורה אחד." משמעות הביטוי הוא שכשהילדים קטנים ההורים מטפלים בהם במסירות, למרות הקשיים. אבל כשההורים מזדקנים, אפילו עשרה ילדים לא יכולים לטפל בהם בגלל שהם עסוקים בחיים שלהם. הביטוי הזה מביע עבורי אבן דרך לעתיד איך לנהוג בהורים.

הזוית האישית

אגם הנכדה המתעדת: למדתי הרבה על המשפחה שלי, על סבתא שלי ועל הקשיים שהיא עברה. הרגשתי שאני מתחברת יותר לסבתא שלי ונהניתי מאוד שהיא סיפרה על סיפור העלייה של המשפחה לארץ.