מאגר סיפורי מורשת

שמי שושנה ראובני. נולדתי בתאריך 3.8.1946 בעיר ברלין שבגרמניה להוריי, קילה ואליעזר שניידר.

נולדתי לאחר מלחמת העולם השנייה. אמי, סבתא רבתא של טליה הנכדה המתעדת, הצילה את משפחתי: בזכותה הם ברחו מאוקראינה לרוסיה עם שלושה ילדים קטנים בני 8 וחצי, 7 ושנתיים וחצי. תושבי העיירה בה התגוררו לא הבינו למה הם בורחים. הם אמרו להם שהגרמנים הם עם מאוד תרבותי והם לא יעשו שום דבר לנשים וילדים, אבל אימא שלי התעקשה לברוח.

ברוסיה אבא שלי, סבא רבא של טליה, גוייס למפעל נשק ואימא שלי הייתה נוסעת לכפרים ואוספת מצנחים קרועים וצמר גפן. היא הייתה חוזרת חולה מהמסעות שלה. לאחר שהחלימה הייתה מכינה מעילים מבדי המצנחים וצמר הגפן שהכינה. את המעילים הייתה מוכרת לכפריים תמורת אוכל. אחרי המלחמה, הצעיר מבין אחי אבד, והוריי היו צריכים לחפש אותו וכך עברו את הגבול לגרמניה – שם אני נולדתי.

עליתי לארץ כאשר הייתי בת שנתיים. לאחר העלייה התגוררנו במעברה בפרדס חנה במשך כחצי שנה. אחרי המעברה עברנו להתגורר באזור, יישוב בקרבת חולון. עד כיתה ג' התגוררתי באזור. בסוף כיתה ג' עברתי עם הוריי לקיבוץ גן שמואל, שם התגוררו כבר שלושת אחיי. בגן שמואל התגוררתי עד נישואיי בגיל 20 ליוסף ז"ל. בגן שמואל אהבנו מאוד לשחק מחניים, חמש אבנים, תופסת. עד היום עד היום אני בקשר עם חברי מילדות (מגן שמואל) ואנחנו נוהגים להיפגש.

הייתי מורה חיילת לכבדי שמיעה בקריית שמונה, שם התגוררתי בדירה עם עוד חיילות שהיו מורות. את הילדים כבדי השמיעה שלימדתי הייתי צריכה למצוא בעצמי על פי כתובות שקיבלתי מקופת חולים. לא הייתה לי כיתה ולימדתי במקומות שונים ולא היה לי כמעט ציוד כדי ללמד. גיסתי (דינה) הייתה מורה בגן שמואל. לבקשתי היא ארגנה את הילדים שלימדה כדי שיאספו עבורי ציוד אשר סייע לי מאוד בעבודה. בסוף נמצאה לי כיתה והעבודה עם הילדים הייתה קלה יותר. בקריית שמונה פגשתי את בעלי ז"ל שהיה מורה בתיכון ובהמשך סגן מנהל.

עבדתי שנים רבות בעיקר בחינוך המיוחד בתחומים שונים: התחלתי כמורה לכבדי שמיעה אחר כך הייתי מורה ומנחת מורים בקריית שמונה ובחצור הגלילית. בהמשך למדתי ייעוץ חינוכי באוניברסיטה ועבדתי כיועצת חינוכית בחינוך המיוחד ובחטיבות ביניים. נהניתי בעיקר לעבוד כיועצת חינוכית בבית ספר "שחף" בית ספר לילדים ליקויי למידה רב בעייתיים אשר נמצא בקיבוץ דגניה .לאחר סיום התואר השני (M.A) למדתי שני לימודי תעודה במכללת "אורנים" שנמשכו שלוש שנים: יעוץ ארגוני במערכת החינוך וטיפול משפחתי וזוגי. בייעוץ ארגוני במערכת החינוך עבדתי במשך שנה, בישיבת "תקוות יעקב" במושב שדה יעקב. בטיפול משפחתי וזוגי עבדתי עשר שנים, בעיקר בנשר ובעפולה. את העבודות האלה עשיתי בנוסף לעבודתי במערכת החינוך.

הייתי בשומר הצעיר, תנועת הנוער של גן שמואל. היו לנו פעולות כפיות ומרתקות כמו למשל א"ש לילה, שזה פיזור כל הילדים בלילה וכל ילד בנפרד צריך להגיע לנקודה שהמדריך קובע. מפחיד אבל גם מרתק. היו לנו מחנות קיץ, היינו נוסעים לחורשות בישובים רחוקים מהבית, פוגשים ילדים נוספים מהתנועה, מקימים אוהלים וישנים בחורשה כמה ימים.

היום אני מתגוררת בזכרון יעקב ויש לי שתי בנות מקסימות ושני נכדים מקסימים. אני בת 75, טיפה יותר גדולה מהמדינה שלנו. התאלמנתי כשהייתי צעירה יותר. זהו סיפור חיי.

הזוית האישית

טליה הנכדה המתעדת: נהניתי מאוד לכתוב את הסיפור על סבתא ונוסף לי מידע שלא ידעתי עליו.

סבתא שושנה: החוויה בתכנית הייתה יוצאת מן הכלל ומאוד מרגשת, החיבור עם נכדתי התעצם ואהבתי אליה גדלה.