מאגר סיפורי מורשת

סבא צבי נתיב מספר את סיפורו:

סיפור חיי על רקע התקופה

תקציר

אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדי, אלמוג. בסיפור שלי  המתועד במסגרת התכנית הקשר הרב-דורי מתואר הרקע של תקופת הולדתי, לאחר המלחמה והשואה, והקמת מדינת ישראל. אני מספר על הרקע של הורי, הבית והשכונה שלאורם גדלתי וחונכתי, והמצב הכלכלי במדינת ישראל הצעירה בשנות ילדותי. בהמשך אני מתאר את תקופות לימודי בביה"ס היסודי ובתיכון, תנועת בני עקיבא, חברים, משחקים, תחביבים והאווירה בשכונת מגורי. כמו כן אני מתאר את תקופת לימודי בטכניון, ההיכרות עם אשתי חברתי לחיים, הקמת משפחתי והולדת בנותי, נכדותי ונכדי, היקרים והאהובים. בהמשך אני מספר על עיסוקי במהלך השנים, ועל עבודותי לפרנסת משפחתי עד פרישתי לפנסיה.

 רקע התקופה – השואה, מלחמת העולם השנייה, והקמת מדינת ישראל

אמי שושנה נוימן, נולדה בפולין בשנת 1914 ועלתה לארץ בשנת 1939 (כחודש לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה). אבי שלמה ויג, נולד בצ'כיה בשנת 1910, ועלה לארץ בשנת 1938.

באותה תקופה מדינת ישראל לא הייתה קיימת, והאזור נקרא פלשתינה. האנגלים שלטו אז בארץ, ואסרו את עלית היהודים לארץ ישראל, ולכן הורי עלו בעליה בלתי חוקית.

מלחמת העולם השנייה החלה באירופה, בספטמבר 1939, ובמהלכה התרחשה השואה. במהלך המלחמה רוב בני המשפחה של הורי נרצחו ע"י הנאצים ימ"ש בשואה באירופה.

ההורים שלי התחתנו בארץ בשנת 1945 וקבעו את ביתם בעיר נתניה. בראשית דרכם, אמי ניהלה מסעדה ואבי עבד בכל מיני עבודות מזדמנות כי היה קשה למצוא עבודה קבועה באותה תקופה.

בכ"ט בנובמבר 1947 האו"ם הכריז על חלוקת הארץ, כך שחלק מהאזור יהיה בשליטת הערבים וחלק בשליטת היהודים.

מיד לאחר ההכרזה פתחו הערבים במלחמה נגד היהודים. מלחמה זו נקראת מלחמת השחרור שבה היהודים המעטים שהיו בארץ (שהתאגדו למחתרות וארגונים : ההגנה, פלמ"ח, אצ"ל ולח"י ) ניצחו שבע מדינות ערב, וגירשו את האנגלים מהארץ. בה' באייר תש"ח, 15 למאי 1948 הכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל בארץ ישראל, ובהמשך הוקם צה"ל.

שנות ילדותי הראשונות ותקופת הצנע במדינת ישראל הצעירה

אני נולדתי כשנה לפני קום המדינה, ב- י"ט בניסן תש"ז חול המועד פסח, 9 לאפריל 1947, בבית החולים רמת מרפא ברמת גן. שמי המלא הוא צבי חיים, ע"ש סבי מצד אמי שאותו לא הכרתי, מאחר והוא נספה בשואה לפני הולדתי.

בדצמבר 1951 נולדה אחותי צילה, שהיא האחות היחידה שלי. כיום צילה גרה בחדרה עם משפחתה: בעלה ברוך, וארבעת ילדיהם. שמות הילדים של צילה: נועה, מיכל, יואב, משה. כיום, מיכל ויואב נשואים ולכל אחד מהם שני ילדים.

אני גדלתי בשכונה דתית לאומית שנקראה שיכון מזרחי בנתניה. הורי הגיעו לשכונה בסמוך ליום הולדתי, כאשר מספר התושבים בשכונה באותה תקופה היה מועט. אמי סיפרה לי, שאני הייתי התינוק הראשון שנולד בשכונה.

באותם ימים לא היה עדיין חשמל בשכונה, והשתמשו בעששיות (שמופעלות על נפט) לצורך תאורת לילה בבתים. כמובן שלא היו אז מכשירי חשמל, כגון: מכונת כביסה, מקרר חשמלי, רדיו, טלוויזיה, ולכן גם כמעט לא היה אז צורך בחשמל בבתים. הבישול היה אז על פתיליות שפעלו על נפט, ופרימוסים שפעלו על כוהל להרתחת מים ולכביסה.

בשנותי הראשונות שהיו גם שנות המדינה הראשונות היו בארץ קשיים כלכליים גדולים מאוד. תקופה זו נקראה "תקופת הצנע". עם סיום מלחמת השחרור (או: מלחמת העצמאות) והקמת מדינת ישראל, החלה עליית יהודים המונית לארץ מארצות אירופה, ומדינות ערב. תוך תקופה קצרה עלו לארץ מאות אלפי יהודים ומדינת ישראל הקטנה, שמנתה באותה תקופה כשש מאות אלף איש בסה"כ, התקשתה מאוד להעניק להם את צורכי מחייתם, כגון: מגורים, מזון ועבודה. לכן העולים החדשים נאלצו לגור אז באוהלים וצריפים דולפים בתוך מעברות, שהוקמו באופן חפוז.

מאחר שבאותה תקופה לא היה במדינה מספיק אוכל ועבודה, הממשלה הקציבה תלושים לכל משפחה, לקניית ביגוד, ומזון בסיסי למחיה בכמות מדודה. כך נוצרה הגבלה על קניית מזון, כמו בשר, מוצרי חלב, ביצים ולחם, אשר שילמו עליהם באמצעות התלושים . מאחר שהתלושים לא הספיקו התפתח "שוק שחור", והמזון בשוק השחור היה מאוד יקר. למזלנו, הייתה לי דודה בשוודיה, והיא שלחה לנו חבילות מידי פעם שהכילו ממתקים, מזון, בגדים, ומשחקים בשבילי ומאוחר יותר גם לאחותי. התמיכה הזאת שקיבלנו מחו"ל באותה תקופה עזרה לנו מאד.

לאור תקופת הצנע ,המצב הכלכלי של משפחתי לא היה טוב, במיוחד בשנותי הראשונות. באותה תקופה מציאת תעסוקה לפרנסת המשפחה הייתה בעיה קשה.

אמי שהייתה בעלת יוזמה הקימה בחצר הבית לול עופות, שהכיל כמה מאות תרנגולות, וכך היה לנו בשר וביצים לכלכלת המשפחה. בנוסף, אמי גם מכרה ביצים לתושבים ולשכנים בסביבה וכן מכרה עופות לקצבים. עיסוק זה סייע מאד לפרנסת המשפחה. אבי טיפח עצי פרי בחצר הבית וגינות עם ירקות. כמו כן, אבי היה סנדלר ובהמשך השנים חלבן, אך הפרנסה מעיסוקים אלה הייתה דלה. בגיל 4 התחלתי ללכת לגן הילדים בשכונה שלנו, שהיה גן דתי. לא זכורים לי אירועים מיוחדים מהגן. הייתי ילד רזה, שקט, רציני וביישן.

תקופת הלימודים בבי"ס יסודי ותיכון

בגיל שש וחצי בשנת תשי"ד, התחלתי ללמוד בבי"ס דתי "יבנה", שהיה ממוקם בשכונה שלנו. הכיתות היו גדולות, כחמישים ילדים בכל כיתה, כי לא היו מספיק מבנים לכיתות. זכור לי שבכיתה ג' למדנו במשמרת שנייה, אחה"צ (כי בבוקר למדה כיתה אחרת, באותו מקום).

החל מכיתה ד' הלכתי לתנועת בני עקיבא. אהבתי את הפעילויות בתנועה, המפגשים החברתיים, הטיולים והמסעות ברחבי הארץ. זכור לי למשל מסע חווייתי לאילת בגיל 17, שנמשך 4 ימים.

בגיל 13 חגגו לי מסיבת בר-מצווה, והתחלתי להניח תפילין. האירוע חל בפרשת "שמיני" בתקופת הפסח . בבית הכנסת "בית מאיר" בשכונה קראתי את ההפטרה וגם חלק מפרשת השבוע, וכן נשאתי דרשה. חגיגת בר- המצווה התקיימה באולם של גן ילדים, הכיבוד הוכן ע"י אמי בסיוע שכנותיה, כפי שהיה נהוג אז.

התחביבים שלי בתקופת הילדות היו: יצירה, ציור, אוסף בולים וגם אהבתי טיולים. היו לי בשכונה חברים, שחלקם גרו בסמוך אלי, ורובם למדו איתי באותה כיתה בביה"ס. בזמן החופשי שיחקנו משחקי קופסה, מחבואים ומשחקי כדור, בעיקר כדורגל.

בתקופה ההיא הלימודים בביה"ס היסודי נמשכו עד כיתה ח', ומכיתה ט' עד י"ב למדנו בבי"ס תיכון (לא הייתה חטיבת ביניים, כמו היום). בכיתה ח' התקיים מדי שנה מבחן סקר ארצי. זה היה מבחן ידע שכלל את כל מקצועות הלימוד. המבחן הזה היה מאד חשוב והיה מתח עצום לקראתו, כי התוצאות השפיעו על המשך הלימודים בבי"ס תיכון עיוני/מקצועי. לשמחתי עברתי בהצלחה את המבחן.

החל מכתה ט' ועד סוף י"ב למדתי בבי"ס תיכון עיוני דתי "בר- אילן" בנתניה, שנחשב לבי"ס טוב. התלמידים חולקו למגמות לימוד, עפ"י נטייתם הטבעית וההישגים הלימודיים. המגמות היו: ריאלית, הומנית ופדגוגית. אני אהבתי במיוחד מתמטיקה ופיזיקה ולמדתי במגמה הריאלית. בשנת 1965 בסוף כתה י"ב עברתי בהצלחה את בחינות הבגרות. זכורה לי מאותה תקופה ההשתתפות בצעדת 3 הימים בהרי ירושלים, שנערכה במסגרת הגדנ"ע. התמקמנו באוהלים באזור בית שמש, על צלע של הר. לקראת הערב הראשון התפתח מזג אוויר סוער וגשמים עזים סחפו את האוהלים שלנו, והטביעו את הציוד בבוץ. באותו לילה פינו אותנו לבתי התושבים באזור, והצעדה הופסקה.

שירות צבאי ולימודים בטכניון

השירות הצבאי שלי במשך 3 שנים היה בחיל האוויר, כמדריך בביה"ס הטכני. במהלך השירות הסדיר התרחשה מלחמת ששת הימים, שבה צה"ל ניצח באופן מוחץ שלוש מדינות ערב ושוחררו ירושלים, יו"ש, רמת הגולן וסיני. 

לאחר השחרור מהצבא למדתי בטכניון בפקולטה להנדסת חשמל, וסיימתי את לימודי התואר הראשון בשנת 1972. במהלך לימודי בטכניון עסקתי בהוראת פיזיקה בביה"ס "בר-אילן" בנתניה, שבו למדתי בעבר. עם סיום לימודי התקבלתי לעבודה ברפא"ל, במשרד הביטחון. במשך השנים השתלמתי לתואר שני בטכניון בפקולטה להנדסת חשמל, וסיימתי את לימודי בשנת 1979.

בשנה הרביעית ללימודי בטכניון הכרתי את מי שעתידה להיות אשתי וחברתי לחיים – מירי (מרים ), לבית זילברג. הכרנו במועדון הריקודים בטכניון, וגם למדנו במקרה ביחד מקצוע מסוים. גם היא למדה אז בטכניון, בפקולטה לכימיה. מירי סיימה את לימודי התואר הראשון בשנת 1972, כמוני, והמשיכה את לימודיה בטכניון לתואר שני בכימיה. במהלך לימודיה היא גם עבדה כאסיסטנטית בפקולטה, והמשיכה לעבוד בטכניון במחקר. בהמשך השנים היא עבדה כלבורנטית בביה"ס הריאלי, עד פרישתה לפנסיה.

הקמת בית ומשפחה

מירי ואנוכי נישאנו בחודש ניסן תשל"ג (אפריל 1973 ), ומאז ועד היום אנו גרים בחיפה. כחצי שנה לאחר נישואינו פרצה מלחמת יום הכיפורים, שהשאירה טראומה קשה לתושבי המדינה. בחודש אב תשל"ה (יולי 1975 ) נולדה בתנו הבכורה אורית, ובחודש תמוז תשל"ח (יולי 1978 ) נולדה בתנו השנייה נגה.

הבית שהקמנו הוא בית דתי מסורתי וציוני. המצב הכלכלי של משפחתנו היה טוב והשתדלנו להעניק לבנותינו היקרות והאהובות את המיטב, בחינוך ובהשכלה, השתתפות בחוגים ובהעשרה, ובהקניית ערכים תרבותיים ורוחניים.

אורית למדה בביה"ס הריאלי, ולאחר השירות הצבאי למדה קלינאות תקשורת באוניברסיטת ת"א. בהמשך היא למדה מדעי המוח במסגרת תואר שני באוניברסיטת בר-אילן. כיום אורית עוסקת כקלינאית תקשורת במסגרת החינוכית, ומרצה בנושא הנ"ל.

אורית נישאה בחודש ניסן תש"ס (אפריל 2000), לבח"ל ארז ספראי, מהנדס אלקטרוניקה ברפא"ל. אורית וארז היקרים והאהובים הביאו לנו חמישה נכדים חמודים: שביט, אלמוג, ברקת, נריה ותכלת.

נגה למדה גם היא בביה"ס הריאלי, ובהמשך למדה פסיכולוגיה וספרות לתואר ראשון, וחינוך מסגרת התואר השני, באוניברסיטת חיפה. כיום נגה עובדת באוניברסיטת חיפה. נגה נישאה בחודש אלול תשס"ו (ספטמבר 2006), לבח"ל ירון פרנקו, עובד מחקר בטכניון. נגה וירון היקרים והאהובים הביאו לנו שני נכדים חמודים: נעמה וידידיה.

התעסוקה שלי ועניינים רלוונטיים נוספים

כאמו לעיל, עם סיום לימודי בטכניון בשנת 1972 התקבלתי לעבודה כמהנדס אלקטרוניקה ברפא"ל, משרד הביטחון. העבודה שלי ברפא"ל בפיתוח מערכות נשק מתוחכם הביאה לי סיפוק רב, והייתה מלאת עניין עבורי. הרגשתי במשך כל שנות עבודתי גאווה רבה, בכך שאני תורם רבות לביטחון מדינת ישראל, מגשים ומממש את ציפיותיי וחלומותיי.

בשנת 1988 יצאנו כל המשפחה הגרעינית לשבתון באוניברסיטת סטנפורד בארה"ב, ושהינו שם 3 חודשים במשך הקיץ. העברנו את התקופה בהנאה רבה, טיולים בסביבה, ובכיף. בהמשך תקופת השבתון עבדתי בחב' אורביט בנתניה, במשך כשנה וחצי. כמו כן, במהלך השנים עסקתי גם בהדרכת סטודנטים בטכניון כמנחה פרויקטים וזאת במקביל לעבודתי ברפא"ל.

בחודש אב תשנ"ד (אוגוסט 1994) נפטר אבי שלמה ז"ל, ובחודש כסלו תשנ"ז (דצמבר 1997) נפטרה אמי שושנה ז"ל.

במהלך השנים גיליתי עניין בנושא הרפואה הטבעית, ובהמשך לכך, בשנים 2006:- 2010 במקביל לעבודתי ברפא"ל למדתי רפואה טבעית (נטורופתיה), בקולג' לרפואה משלימה. מאז סיום הלמודים אני עוסק באופן חלקי גם בנושא זה. באפריל 2014, כשמלאו לי 67 שנים פרשתי לפנסיה מעבודתי ברפא"ל, לאחר כ- 42 שנות עבודה פוריות ומלאות סיפוק.

סיכום ותובנות לדורות הבאים

הורי העניקו לי ולאחותי חינוך ציוני דתי מושתת על אהבת האדם, העם והארץ. הם השקיעו בנו ככל שיכלו ועודדו אותנו ללמוד ולהשכיל, והיוו עבורנו דוגמא ליושר אישי וכיבוד הבריות. הם הקנו לנו ערכים תרבותיים, תודעת חיסכון והתנהלות מועילה. גם אשתי מירי שאמה עברה את השואה, על כל המשמעויות הנובעות מכך, גדלה על ערכים דומים .

אנו מאמינים שהנחלנו לבנותינו אורית ונגה, חינוך ערכי וציוני ברוח התורה והמסורת היהודית. חינוך לאהבת הבריות, העם והארץ, מושתת על הצדק, האמת והיושרה. אנו נוכחים לדעת שערכים דומים מועברים גם לדור הבא, לנכדותינו ולנכדינו החמודים והאהובים, וזה ממלא אותנו שמחה.

 סבא צבי ואלמוג בתכנית הקשר הרב דורי

בית ספר "נתיב אליעזר כרמל" – רכזת התוכנית אביבה אליה שניר