מאגר סיפורי מורשת

שמי אסתר פרץ, נולדתי בארץ ישראל. שמם של הוריי הם סימי וחיים, הם נולדו במרוקו. ההורים שלי חיו בערים שונות, אבא שלי חי בקזבלנקה ואמא שלי במרקש. הם הכירו בקזבלנקה, שזו העיר הכי גדולה ויפה במרוקו. אבא שלי היה צבעי וטייח במרוקו ואימא שלי הייתה מוכשרת מאוד בתפירה.

כאשר הם נישאו, נולדו להם במרוקו (לפני העלייה לישראל) שלושה ילדים: שני בנים ובת. הם עלו לארץ ישראל במסגרת התנועה הציונית. קצת אחרי עלייתם אני נולדתי. נולדתי בבית חולים העמק בעפולה, גרנו כמה שנים במעברה בעפולה עילית ואז עברנו לבית קטן ממש על חוף הים ביפו. קראו לשכונה "גבעת עלייה", היא קיימת עד היום, אבל הבית לא. מאוד אהבתי לגור שם. אני, אחיי, אחיותיי וחברינו היינו מבלים הרבה בים במרחק של כמה מטרים מהבית ולקראת ערב אימא קראה לנו לחזור הביתה. היו לנו הרבה משחקים שהמצאנו, השתזפנו כל כך שהיינו שזופים מאוד כמעט כל השנה. זו הייתה תקופה מהנה במיוחד. אחר כך עברנו אל תל אביב, שם ביליתי את רוב ילדותי. שיחקתי הרבה עם חברות בחבל, חמש אבנים, וכל מיני משחקי חברה. אהבתי מאוד להיות בחברת חבריי ולשחק איתם, לנו לא היו מסכים, אז כל היום היינו בחוץ.

למדתי בבית ספר דתי בתל אביב, הבנות הדתיות היו צריכות ללבוש חצאיות וכולן לבשו אותן, אבל בחורף היה לי קר מאוד, אז שמתי מתחת לחצאית מכנסיים. המנהל שלי ראה את זה ונתן לי עונש, לכתוב 100 פעמים: "אני אגיע לבית הספר עם חצאית ולא עם מכנסיים", מאז לא עשיתי את זה יותר.

אהבתי מאוד לטייל עם חברות ולשחק, התנדבתי לבייביסיטר, ואהבתי לעזור לאנשים מבוגרים, כמו סבתא שלי, זוהורה (שהבת הבכורה שלי, זהבית, קרויה על שמה). עזרתי לה לאכול, לישון, ללכת וכו', סבתא שלי אהבה ללכת עם חברות, אז התלוויתי אליה למקרה שתיפול ואז אוכל להזעיק לעזרה.

לא התגייסתי לצבא אלא התחתנתי. אני ובעלי הכרנו דרך חברים, אחרי שהכרנו התאהבנו והתחתנו, נולדו לנו שלוש בנות. בעלי, נתן, שירת בחיל האוויר ולחם במלחמת יום כיפור בסיני, במלחמת שלום הגליל ובמלחמת המפרץ. מיד אחרי נישואיי, למדתי הנהלת חשבונות בלימודי ערב ועד היום אני עוסקת בזה. אני עובדת במגדל גבוה מאוד ליד מגדלי עזריאלי.

היום אנחנו סבא וסבתא לשמונה נכדים, בחגים וימי הולדת כל המשפחה חוגגת יחד.

הזוית האישית

סבתא אתי: היה לי מאוד מהנה לספר לנכדתי על עברי, והרגשתי שהיא למדה הרבה.

הנכדה המתעדת אלה: היה לי מעניין מאוד להקשיב לסבתא שלי על עברה ולשתף את הסיפור במאגר המורשת.