מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי ישראל דוד אופן. נולדתי בשנת 1949, שנה אחת לאחר קום המדינה. קוראים לי ישראל דוד על שם סבא שלי מצד אימא שנרצח בשואה. למעשה, לא פגשתי מעולם את סבא וסבתא שלי משני הצדדים ואת כל הדודים שלי – כולם כולם נספו בשואה.

שני ההורים שלי ניצולי שואה שנפגשו במחנה הבראה בשוודיה, לאחר המלחמה. יחד הם עלו לארץ בספינת מעפילים וגורשו לקפריסין על ידי הבריטים. לבסוף הצליחו לעלות לארץ הקודש והתיישבו בכפר הרא"ה, שם אבי היה רב ומחנך והעמיד דורות רבים של תלמידים.

שם אני נולדתי, בכפר הרא"ה. אבל את רוב הילדות העברתי בחדרה. למדתי בבית הספר היסודי "תחכמוני" ולאחר מכן בישיבת כפר הרא"ה. בילדות אהבתי לשחק פינג פונג כדורגל וכל משחקי הספורט. גם אהבתי לעבוד בגינה ועד היום אני אוהב.

אימא שלי הייתה בשלנית מעולה וספרנית בספריה. היא הייתה גם ממש מצחיקה, ממנה קיבלתי את ההומור שלי. אפילו כשחגגתי יום הולדת 70 הנכדים שלי הכינו לי ספר לכל הבדיחות שלי.

הבדיחות האהובה על זהר

איש אחד קנה לאישתו ליום הולדת 60 כרטיס טיסה לאיים הקאריביים. הסתכלה האישה על הכרטיס בשמחה ואמרה: "זה רק להלוך….." – "את החזור אני אקנה לך ליום הולדת 70" ענה בעלה…

איש אחד קנה לאישתו חלקת קבר יפה ליום הולדת 70. בשנה שאחרי ביום הולדת הוא לא קנה לה דבר ……. "למה לא קנית לי מתנה השנה?" שאלה האישה. "קודם תשתמשי במתנה שקניתי בשנה שעברה" ענה בעלה…

שירות צבאי וחיים בוגרים

בצבא שירתי בגדנ"ע בגרעין נורית. באוניברסיטה, למדתי ראיית חשבון. באוניברסיטה הכרתי את סבתא, התחתנו ועבדתי בסולל בונה, נשלחתי מטעמם לשלוש שנים בקניה. שם נולדה אימא שלך. אחר כך חזרנו לארץ ועבדתי בחברה שמייצרת חלקי מטוסים בארץ ובעולם.

נולדו לנו חמישה ילדים מקסימים ויש לנו 20 נכדים מתוקים ועוד אחד בדרך. (סבא הוא סבא אוהב ודואג והוא משקיע בנו בטיולים שווים ורוצה שנהיה דואגים ואוהבים).

הזוית האישית

זוהר המתעדת: היה לי מאוד מעניין ללמוד עוד דברים על סבא שלי וזה כיף לגלות הרבה דברים שלא ידעתי עליו.