מאגר סיפורי מורשת

שמי בארי קאופמן ואני משתתף בתוכנית הקשר הרב דורי. במסגרת התוכנית אני משתף את סיפורו של סבי, אריה קאופמן.

רקע

סבי נולד בשנת 1947 ב – 21 לחודש ינואר – כט' בטבת תש"ז, בפולין בעיר ילנה יגורה. בגיל שלוש עלה באונייה "ארצה" עם אביו ואמו, ניצולי שואה, לישראל – הם הגיעו ישר לעיר כפר סבא. לסבא אין ממש משפחה מורחבת מכיוון שהסבים הסבתות ורוב בני משפחתו נרצחו בשואה. שרדו את השואה הוריו ועוד בן דוד אחד של אביו. לסבא יש אחות בכורה, ניצה, הגדולה ממנו בשנה וחצי ויחד עלו כולם ארצה בשנת 1950.

את מה שהיה על האונייה סבא לא זוכר, אך מהרגע שירד מהאונייה והגיע לארץ ישראל – הוא זוכר היטב. הוא התגורר עם הוריו ברחוב הכרמל בכפר סבא ולאחר מספר שנים עברו לגור בשכונת ותיקים. הבית היה בית של 2.5 חדרים וחצר גדולה. רוב תושבי השכונה היו ניצולי שואה. לשכונה היה הוויי חברתי והשכנים אהבו אחד את השני. סבא מספר שחגגו עם השכנים חגים ושמחות אך לא היתה אווירה שמחה מידיי, מכיוון שמדובר על הרבה ניצולי שואה.

ילדות

בשכונה שיחקו עם החברים בשכונה בקלאס, סבא היה טוב בקפיצות לרוחק ואהב מאוד את המשחק שלוש מקלות ובמשחק "אומץ" שבו היה כל אחד מהחברים נכנס לבד לפרדס בחושך ומשאיר בו סימן ויוצא. בבוקר יוצאים לחפש את הסימנים ומי ושהסימן שלו הכי מרוחק מהכניסה לפרדס הוא המנצח של המשחק. סבי ניצח ברוב המשחקים. לסבי היתה חבורה של כמה ילדים בשכונה איתם היה משחק.

סבי מספר כי היה תלמיד שובב, לדבריו הוא הבין את החומר הנלמד אך עשה שטויות בכיתה. המקצוע האהוב עליו בבית ספר היה גאוגרפיה. המתנה האהובה עליו ביותר היו אופניים שקיבל משכניו.

לשכנים של סבא היה ילד מאומץ ולילד היו אופניים צרפתיים טובים. הוא גדל וכבר קיבל אופניים חדשים, אז את אופניו הישנים הוריו נתנו לסבא. אבא של סבא לקח אותם למתקן האופניים שצבע אותם בצבע כחול וחידש אותם וכך היום לו אופניים שנראו חדשים איתם הסתובב וטייל בכל רחבי כפר סבא ואף מעבר לכפר סבא. זוהי המתנה שהוא הכי אהב לקבל.

סבא וניצה אחותו למדו בבית הספר היסודי ברנר. בימים האם לא היו מגרשי ספורט בבית ספר ברנר, אלא רק מבנה אחד עם חצר כורכר גדולה בה שיחקו. לאחר שסיימו את בית הפסר היסודי עברו ללמוד בתיכון אוסטרובסקי ברעננה.

ההכרות עם סבתא בלה ז"ל

סבא אריה הכיר את סבתא בלה (ז"ל) בשנת 1969, הוא היה בן 22 ובלה בת 21.

סבתא בלה ז"ל גרה אז בכפר מלל. בערב יום שישי הם נפגשנו באקראי בדיסקוטק בכפר סבא שקראו לו – בלו מון (BLUE MOON). סבא סיפר לי שהוא נכנס לדיסקוטק, ראה את סבתא יושבת עם חברה שלה ליד אחד השולחנות. הוא התיישב לידה בשולחן והחל לדבר איתה. מהרגע שהוא התיישב לידה לא נפרדו דרכיהם עד שנפטרה בשנת 2009. הם יצאו במשך שנתיים והתחתנו בשנת 1971. הם אהבו לבלות ביחד עם החברים שלהם, ללכת הרבה לים ולהצגות.

אחרי החתונה הם גרו אצל אימא של סבא שלי. סבתא רבתא חדווה, בכפר סבא ולאחר מכן עברו להתגורר ברעננה אצל סבתא רחל וסבא יצחק הוריה של סבתא בלה. לאחר מכן עברו לגור בכפר סבא ושכרו שם דירה. סבא אמר שהם לא יצאו לירח דבש, מכיוון ששנת חתונתם היתה גם שנת אבל, מאחר ואבא של סבא אריה, יעקב ז"ל, נפטר באותה שנה וגם אח של סבתא בלה, יוסי, נהרג בתאונת דרכים. החתונה הייתה צנועה – הם התחתנו ברבנות של רעננה בטקס משפחתי מצומצם.

כשסבא היה בן 23 נולד בנם הבכור, יעקב וסבא שלי הפך לאבא בראשונה. אלו היו שנים של מלחמות ומבצעים צבאיים רבים בארץ וסבא היה הרבה מאוד זמן במילואים וקצת בבית, לכן בשנים הראשונות שלאחר לידת בנם הראשון סבא לא היה מעורב כל כך בגידול הילדים וסבתא בלה היא זו שטיפלה בו בעיקר, אך כשהיה לו זמן פנוי הוא אהב לדאוג לילדיו יחד עם בלה.

סבא אריה וסבתא בלה עם ילדיהם

הוא מספר שכאבא צעיר אהב מאוד לטייל עם ילדיו. אימא שלו התחתנה עם בן קיבוץ גבעת חיים וכל יום שבת סבא לקח את ילדיו ונסעו לבלות בקיבוץ: בבריכת השחייה, בחדר האוכל וברחבי הקיבוץ המטופח והיפה. סבא היה גם אבא צעיר ושובב, הוא לקח את אבא שלי והאחים שלו לכנרת, ללונה גל, לחרמון ולכל מיני פעילויות כייפיות שאהב להשתתף בהן בעצמו.

שרות צבאי והחיים האזרחיים

בצבא סבא שלי שירת בשריון הוא היה טנקיסט ולחם במלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים, מלחמת ששת הימים ומלחמת לבנון הראשונה. התפקיד שלו היה מפקד טנק ולאחר מכן סמב"ץ מבצעים. כלוחם ומפקד טנק הוא השמיד הרבה מהטנקים של האויב והשתתף במבצעי לחימה רבים.

לאחר שחרורו מהצבא הסדיר, סבא שלי החל ללמוד באוניברסיטה לימודים אקדמאיים, אך זמן מה לאחר תחילת הלימודים, אביו נפטר. בזמן השבעה, הגיע חבר של אביו ששאל אותו מה עושה בימים אלה. סבא סיפר לו שהחל ללמוד אך כעת משסבא נפטר לא ידע כיצד לממן את הלימודים. החבר של סבא אמר לו שהוא עובד באגד – חברת התחבורה בישראל ושזה מקום עבודה טוב והמליץ לו לבוא לעבוד גם באגד. סבא חשש שלא יקבלו אותו לעבודה, מכיוון שהוא שירת ימים רבים בשנה במילואים, אך החבר אמר לו שאין לו מה לדאוג באגד מעודדים אנשים לשרת במילואים. החבר אמר לו שאם לא היה הולך למילואים – לא היו מקבלים אותו וכך סבא נכנס לאגד ובתחילה עבד כנהג.

סבא שלי לא כל כך אהב את העבודה שלו, אבל הוא התרגל וניצל כל רגע בעבודה. החלום של סבא שלי כילד היה להיות וטרינר, אך הוא לא הצליח להגשים אותו.

לאחר מספר שנים כנהג באגד הפך להיות הגזבר הראשי של סניף כפר סבא וכיהן בעוד תפקידים שונים כגון נסיעות במצרים באגד תיור וליווי קבוצות תיירים. כמו כן באגד יש בית דין פנימי לעברות חברים ומכיוון שסבא שלי היה מקצועי ומסור לעבודתו, הוא מונה לשופט בבית הדין ובשנותיו האחרונות באגד שימש כשופט.

כיום, על אף שסבא כבר בפנסיה ולא חייב לעבוד, הוא עדיין מסיע תלמידים לבית ספר כל בוקר ועובד כנהג אוטובוס ושמח בחלקו.

הערכים שסבא שלי מבקש להעביר לילדיו ולנכדיו זה לאהוב את המולדת ארץ ישראל ולהעריך אותה, לעבוד בעבודות טובות שיש בהם סיפוק והערכה, לאהוב את בני האדם ולהשתדל להיות אזרח טוב ואוהב אדם.

הזוית האישית

הנכד בארי: נהנתי מאוד מתכנית הקשר הרב דורי, ללמוד מחוויות הילדות של סבא שלי ולהכיר את ההיסטוריה שלו.