מאגר סיפורי מורשת

האקורדיון

שמי איציק אוחיון נולדתי בשנת 1946 במרוקו, בן להורי אנט ­ושלום אוחיון. הגעתי לקיבוץ חצור בגיל 13. כאשר הגעתי קיבלה אותי המחנכת שלי, שרה אשל, באופן יפה ואוהב. הגיע זמן ארוחת צהריים בחדר האוכל, ומכיוון שבאתי מבית מסורתי האוכל לא התאים לי כי הוא לא היה כשר. התחלתי לבכות וביקשתי משרה המחנכת לחזור הביתה להורים שלי. שרה שאלה אותי מה הייתי רוצה בכדי להישאר בקיבוץ? עניתי לה בלי לחשוב פעמיים "אני רוצה אקורדיון" והיא הסכימה. למחרת קיבלתי אקורדיון. אומנם המשכתי לשמור קצת על כשרות ומסורת אבל במשך הזמן זה עבר לי. הצטרפתי לקבוצת "ארז" שהייתה מורכבת מילדי "עליית הנוער", שהגיעו מארצות שונות. עם הזמן הרגשתי שהקיבוץ הופך להיות לי בית חם ונעים.

שנות לימודי היו במוסד החינוכי בחצור יחד עם ילדי הקיבוץ. מעולם לא הרגשתי קיפוח מפני שבאתי ממרוקו, כפי שהיה בתקופה ההיא במדינה. יש לצין שהורי אף פעם לא הרגישו קיפוח גם הם, וכנראה שהקרינו את ההרגשה הזו לי ולאחים שלי תירצה, דני ודוד. בתקופת לימודי במוסד ניגנתי באקורדיון  והרקדתי את כל ילדי המוסד בחגים ובערבי תרבות. השתתפתי במקהלת המוסד והופעתי בחגים בשירת סולו.

סיימתי את לימודי במוסד ובשנת 1964 התגייסתי לצה"ל. השתחררתי בשנת 1967, חצי שנה לפני פרוץ מלחמת ששת הימים. השתתפתי במלחמת ששת הימים בגדוד מרגמות בצנחנים בסיני.

איך פגשתי את סבתא

לאחר מלחמת ששת הימים התחילו להגיע מתנדבים מחו"ל לעבוד בקיבוצים. לקיבוץ חצור הגיעה קבוצת מתנדבים משוויץ, וקריסטין ביניהם. ביום הראשון שקריסטין טיילה בחצר המשק היא פגשה אותי בדיר הצאן מניק טלה. נוצר בינינו הקליק ומאז אנחנו ביחד. בשנים הראשונות של קריסטין בקיבוץ היא עבדה בכל מני ענפים: איסוף תפוחי אדמה, בלול, קטיף חמניות, אקונומית במטבח וככה השתלבה בחיי הקיבוץ.

התחתנו נולדו לנו ארבעה ילדים: קינן, גלעד, נמרוד ועפרה.

החינוך המשותף

כשהילדים היו קטנים היה חינוך משותף. הילדים ישנו בבתי הילדים, ולא היו לנו סבים שיעזרו לנו כפי שיש היום. היום סבים ונכדים מבלים הרבה יותר והקשר הרבה יותר חזק.

החינוך המשותף היה חינוך מיוחד במינו: רוב היום הילדים בילו בבתי הילדים ולהורים היו שלוש-ארבע שעות ביום לבלות עם הילדים. לי ולקריסטין לא היה קשה במיוחד ואפילו נוח. עם כל זאת היחסים המשפחתיים מצוינים, נעימים, אוהבים ומגובשים במיוחד בין האחים.

עם הזמן, הילדים שלנו התחתנו ונולדו להם ילדים, ודרך הכלות והחתנים הכרנו משפחות נוספות – הסבים שלהם. נוצרו יחסים טובים בין כל המשפחות. אני בתור סבא משתדל להעביר לנכדים שלי קצת מהעבר בחינוך, מטייל איתם בחצר.

כל השנים מגיל בית ספר שרתי במקהלות. שרתי הרבה שנים והופעתי בקיבוץ כצמד (עם נעם אבני ז"ל) עם ישראל גוריון באחד המופעים שלו בקיבוץ.

וכמובן אם זכור לכם אני בקיבוץ בגלל האקורדיון.

הזוית האישית

היילי: היה לי מאוד כיף ומעניין לשמוע את הסיפור שלך שאת רובו לא הכרתי. סבא איציק: הקשר שנוצר בינינו האוהב, המחבק והמנשק הוא גם הקשר המוזיקלי שבך. הכישרון לשיר והכישרון שלך ללמוד מילים במהירות אפילו מילות שיר באנגלית ושאולי את לא מבינה בדיוק את המילים ואת פירושן. כל שיר חדש שאת לומדת אני מתלהב מחדש כמה מוכשרת את. ואולי בנושה השירה (אם נדבר על תורשתיות) בא קצת ממני הסבא שלך.