מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

האמנות עוברת במשפחתה של פנינה ברקאי

תמונה שלי עם סבתא
תמונה של סבתא לבד
הסיפור של סבתא

אני פנינה ברקאי, סבתא של ונרה.

סיפורי מתחיל במרוקו. נולדתי במרוקו בכפר קטן  שנקרא אימינתנות, בשנת 1951.

אבי עסק ברקמה של פרוכות לבית הכנסת, הכנת הרקמות והקשוטים לכפתנים של הגברים ובמיוחד לזמרים ונגנים.

ואמא תפרה לנו בגדים ודאגה לנו ולבית.

עלינו לארץ בשנת 1955, והגענו למעברה בשם זרעין ליד עפולה.

תחילה גרנו בפחונים ולאחר חצי שנה עברנו לצריף מעץ.

מסיבות משפחתיות עזבנו את מעברת זרעין והגענו לירושלים.

כמשפחה בת עשרה ילדים, ההורים דאגו שכל הילדים ילמדו ויגיעו להשגים. קיבלנו מההורים הרבה אהבה ומוטיבציה להתקדם ולהגיע להישגים.

חלק מהאחים למדו בפנימיה, ואני למדתי בפנימיה בכפר אליהו ליד גדרה.

את הבגרות השלמתי במכינה של האוניברסיטה בירושלים. סיימתי תואר ראשון בארכיאולוגיה ותולדות האומנות.

במשך 40 שנה הייתי מורה ומדריכה לעיצוב גרפי ואומנות בבית ספר יסודי, ומדריכה מחוזית לאמנות בתיכון.

היום אני אומנית שמציגה תערוכות ברחבי הארץ בפיסול, ציור וקרמיקה.

הזוית האישית

ונרה: תודה לסבתא שעזרה לי לכתוב את העבודה, מאחלת לך המון בריאות והצלחה.

מילון

ריקמה
סימן, קישוט, תמונה וכד' העשויים מחוטים התפורים על בד

ציטוטים

”אבי עסק ברקמה של פרוכות לבית הכנסת“

הקשר הרב דורי