מאגר סיפורי מורשת

שמי משה שוורץ (כינו משפחתי פיקו), נולדתי ברומניה בשנת 1953.

עליתי ארצה בשנת 1964 בהיותי בן אחד עשרה, עם הוריי. העלייה בתור ילד השפיעה עליי גם לטובה, וגם לרעה. עזבתי את מקום הולדתי ואת חבריי, כי המשפחה רצתה לעלות לארץ ישראל. בארץ הקליטה הייתה קשה, מכיוון שבאנו למקום חדש ללא ידיעת השפה, ללא חברים, אבל ברגע שהגענו לקריית שמונה, השכנים קיבלו אותנו יפה מאוד ועזרו לנו להתאקלם.

אבא התחיל לעבוד במשחטה, ואמא כתופרת. אני התחלתי ללכת לבית הספר והתקבלתי לכיתה ו', החברים בכיתה קיבלו אותי מאוד יפה ועזרו לי ללמוד לקרוא ולכתוב את השפה, שהיא עברית.

ההחלטה לעלות לארץ ישראל הייתה מכיוון שסבא וסבתא שלי (ההורים של אמא שלי) היו כבר בישראל ולנו ברומניה לא נשארה משפחה. הסוכנות היהודית שהעלתה אותנו ארצה, נתנה לנו לגור בקריית שמונה למרות שביקשנו לגור בעכו. 

בגיל שמונה התגייסתי לצבא ושובצתי לטירונות חיל השריון ברפיח. כשבועיים מתחילת הטירונות, הצוות שבו הייתי, עלה על מוקש עם הרכב, וכתוצאה מזה המפקד נהרג במקום, אותי ועוד עשרה טירונים פינו עם שני מסוקים לבית החולים סורוקה, באר שבע, שם הייתי מאושפז כחודש ימים.

עם שחרורי מבית החולים, הייתי כחודש ימים בבית הבראה צבאי לצורך המשך הטיפול, ובסיום שובצתי לגדוד שריון ברמת הגולן, גדוד 74 חטיבה 188.

בשנת 1973 כאשר התחילה מלחמת יום כיפור הייתי בבסיס בתורנות. כאשר בשעה 14:00 בצהריים מטוסים סוריים החלו להפציץ את כל בסיסי צה"ל ברמת הגולן. אני וחבריי נשארנו בבסיס, והסתתרנו בבונקר(היינו חיילי מנהלה). למחרת עם התקרבות הצבא הסורי לכיוון בסיסי צה"ל פינו אותנו לראש פינה. אני לא אשכח כשהורידו אותנו מרמת הגולן ובמקביל עלו שיירות של חיילי מילואים, לתגבר את הכוחות הסדירים שהיו אז, ביניהם ראיתי את אבא שלי. בסיום המלחמה לאחר שצה"ל השמיד את הצבא הסורי, חזרנו בחזרה לבסיס שלנו ברמת הגולן.(נפח)

בשנת 1974 עם סיום שירותי הסדיר, חתמתי קבע וניגשתי לקורס מפקדי מחנות. המשכתי לשרת ברמת  הגולן, ובשנת 1979 עברתי לשרת בבסיס ג'אלמה (יותר קרוב לעכו) על מנת להיות יותר קרוב למשפחה. בעת השירות ברמת הגולן הייתי בא הביתה פעם בשבועיים. המשכתי לשרת בצבא קבע כעשרים ושש שנים. אהבתי את השירות הצבאי, כאשר המטרה הייתה לתרום לצבא, ושלי יהיה שירות נעים.

החלום שלי היה להקים משפחה לתפארת. חלומי התגשם עכשיו יש לי שני ילדים, ארבעה נכדים ואנחנו ביחד אחד, תומך בשני. ערבי שישי וחגים אנו עושים ביחד. אני והנכדים מבלים הרבה ביחד בטיולי טבע, סרטים, טיולים בחוץ לארץ, וכל מה שאפשר ומתאפשר. אנו מנסים ורוב הפעמים ומצליחים, כמה שיותר להיות ביחד.

הזווית האישית

משה: שמחתי מאוד שנכדתי אליה, רצתה שאני אשתתף בפרוייקט שנקרא הקשר הרב דורי בין סבא לנכדה שלו. התרגשתי לספר ולראות איך אליה הגיבה, כאשר סיפרתי לה את קורות חיי, מהילדות ועד היום עם משפחתנו האוהבת.

אליה: התרגשתי כאשר שמעתי שהמורה שלנו אמרה שיש פרוייקט עם הסבים והסבתות. התלהבתי ושמחתי כי ידעתי שגם סבא שלי יתרגש וירצה לבוא ולספר לי את קורות חייו. במהלך תיעוד הסיפור של סבא, שמעתי דברים שבחיים לא שמעתי לפני, ואהבתי את הסיפורים בעיקר מהצבא.

משה ואליה: התכנית של בית ספר אפק הנקראת הקשר הרב דורי זו תכנית מעניינת, אשר מפגישה במסגרת השכבה סבים, סבתות, נכדים ונכדות כאשר כל סבאסבתא סיפרו על חייהם, חלומם ורגשותיהם, והילדים תיעדו את הסיפור וכולם התרגשו במהלך חמשת המפגשים בבית הספר. ברצוננו להודות להנהלת בית הספר ולמחנכת הכיתה חוה בר על קבלת הפנים החמה והאדיבה.