מאגר סיפורי מורשת

באחד מימי שלישי כאשר ישבתי וצפיתי בטלוויזיה אמי באה הביתה עצובה. כאשר שאלתי אותה למה היא נראתה עצובה, היא אמרה לי את הבשורות הכי רעות אשר יכלו לבוא: "סבא בוב נפטר". התפרצתי בבכי לדקות שלמות. לא יכולתי לעכל שסבי היקר, שהיה איתי לכל חיי נפטר באותו יום.

סבי נולד במרוקו למשפחה אוהבת ואכפתית, היה לו שבעה אחים, ולאבא שלו הייתה חנות בדים במרוקו, אמי סיפרה לי עליו אחר מותו, על איך שעלה לישראל, נלחם בצבא והיה שף בעל מסעדה מצליחה. על איך הוא תמיד היה אדיב, נחמד, טוב ואהב מאוד לצחוק. היא גם סיפרה לי כמה הוא חיכה לחגוג איתי בר מצווה, אז כאשר גיליתי שהוא נפטר זה תפס אותי בהפתעה, במיוחד בגלל שמחלתו לא הייתה מחלה סופנית והיה מצופה לחזור הביתה לאחר כמה שבועות.

סבא שלי, בצבא, כאשר היה צנחן

סבתי פגשה אותו בשנות ה-50 והם היו ביחד כל חייהם, אז כאשר נסענו ללוויה שלו ובלוויה היא בכתה, חיבקתי אותה הכי חזק שיכולתי. למשך כל השבוע היינו בבית סבתי וסיפרנו על חייו של סבי. על המלחמות שבהם נלחם ועל חוויותיו בחיים. למשך כל השנה הבאה הייתה בתוככי הרגשה עצובה שלא יכולתי להוריד ממני, אבל למשך הזמן ההרגשה ירדה וירדה ממני. עד היום כאשר אני נזכר בו אני בוכה. היהו לו חיים מדהימים עם משפחה תומכת והוא בחיים לא הפסיק להיות הסבא הכי טוב עד הסוף.

הזוית האישית

דוד הנכד המתעד: היה לי מאוד קשה כאשר כתבתי את הסיפור, נזכרתי בסי ונזכרתי שחיכה מאוד שיהיה לי בר מצווה, פעם אחת אפילו בכיתי אבל לבסוף גמרתי את הסיפור ואני שמח איתו.