מאגר סיפורי מורשת

בס"ד

עטרה בלומנטל נולדה בשנת 1934 בעיירה בשם סרווש בהונגריה (שם העיירה בא מפני החיות הרבות ששם ונקרא גם "המישור ההונגרי"). עטרה נולדה שנייה במשפחה בת ארבעה ילדים: שני בנים ושתי בנות.

עטרה מספרת שגרה ברחוב ללא ריצוף ומערכת ניקוז מסודרת, וכתוצאה מכך בימי הגשמים היה אפשר ללכת ברחוב רק עם מגפיים גבוהות. הוריה של עטרה (פנחס שלמה ורחל) עסקו במכירת מאכלים, אביה עסק בתבואה וירד מנכסיו ולאחר מכן ניסה את מזלו בתחומים שונים. עטרה מספרת שבחנות של אביה היו הרבה קופסאות שהיו ריקות ואביה שם אותן שמה רק כדי שיחשבו שלא חסר בחנות שום דבר. אימא של עטרה והבנות עסקו בבשר, הן גידלו בחצר של הבית תרנגולים, עיזים ואווזים ובנוסף גם גידלו עצי פרי. אימא של עטרה הייתה לוקחת את החיות לשחיטה אצל השוחט היהודי והיא ועוד כמה נשים מהעיירה היו מכשירות את הבשר למאכל ולאחר מכן מוכרים אותם לקהילה היהודית.

עטרה זוכרת את ביתה כבית עם חדרים, חדר אחד להורים וחדר אחד לילדים, המטבח בבית היה גדול ושם היו מתנהלות הארוחות. וכן במזווה היה שולחן שבלילות היו הופכים אותו והוא היה הופך להיות המיטה לעוזרת הגויה. במטבח היה ספל עם מכלי מים, שכן בימים האלו לא היו מים זורמים בבתים וכדי להביא מים לכביסה הייתה העוזרת הולכת לבאר, וכדי להביא מים לשתייה הייתה הולכת לנחל. עטרה מתארת שהיה הבדל ברור בין שני סוגי המים שכן במים שיועדו לכביסה היו גם מחלות.

עטרה גם מספרת על הקושי הכלכלי שהיה בבית, אבא, כמו שסיפרנו לעיל, לא קצר הצלחה בעסקיו וכן היא מספרת בנוסף שרוב הזמן בחנות אביה היה בכלל לומד תורה מפני שלא הגיעו לקוחות לחנות. בעקבות דברים אלו אביה גם החל לעבוד בתור משגיח כשרות של מאפייה חדשה שנפתחה באזור.

החיים היו קשים ועטרה מספרת שכאשר ילד היה שובר כלי ולא היה מודיע לאחד מההורים, היה סופג נזיפה על כך. וכן היא מספרת שבבית הייתה קופסה שאבא הכניס אליה מדי פעם כסף, אבא אמר ש"כאשר הקופסה תהיה מלאה, אנחנו נעלה לארץ ישראל". עטרה מספרת בנוסף שהבית שבו גדלה בו היה בית חם ואוהב ושהיא לא זוכרת שאחד מהוריה הרים את קולו על אחד מהילדים וכן חזרה ואמרה בראיון שאימא שלה תמיד שיננה להם באוזניהם את המשפט: "שלום בבית שווה הכל!"

בעיירה היה בית ספר יהודי אורתודוקסי ששם היו לומדים תורה בבוקר, תלמוד התורה היה ממוקם ליד בית הכנסת ששמה גם הייתה ממוקמת המשחטה של הקהילה היהודית. עטרה מספרת שהבנים בבוקר היו הולכים לתלמוד תורה ואחרי הצהרים היו הולכים לבית הספר שם למדו עם הבנות. עטרה נזכרת שאחיה היו הולכים לבית הספר ב-7 בבוקר מצויידים במשקה חם מאימא והאנשים היחידים שהיו ערים בזמן הזה היו רק גויים שקמו כדי לקרוא קריאות אנטישמיות. עטרה מספרת שהיא גם סבלה מאנטישמיות, כאשר בימים המושלגים היו זורקים עליה כדורי שלג תוך כדי קריאות גנאי וכן גם נזכרת שבימי ראשון בזמן התפילה של הנוצרים, היא העדיפה לעשות עיקוף ולא לעבור ליד הכנסייה. למרות כל מה שתואר כאן, עטרה מספרת שדווקא היחסים בין הגויים ליהודים היו טובים. וכן, גם כמעט בכל בית יהודי הייתה עוזרת גויה שהייתה מחוברת ליהדות וידעה הלכות.

שבתות וחגים, עטרה מספרת, זה היה משהו מיוחד: כמעט כל שבת שאבא היה חוזר מבית הכנסת הוא היה מביא אתו אורחים, וכך יצא שכמעט כל השבתות היו לנו אורחים. אימא הייתה מכינה לכבוד שבת חלות, דגים ועוגות. האוכל של אימא היה טעים! בשבת בבוקר לפני הסעודה, היו מטיילים ביחד עם אבא, היו עוברים במאפייה ולוקחים את החמין שהושם שם לפני שבת לצורך חימום. עטרה מספרת על הייחודיות של החגים בעיירה כאשר ביום כיפור הייתה העיירה מתעטפת בלבן, אבל דווקא בחנוכה הם הדליקו נרות בסתר מפני שהיה מסוכן להדליק בחוץ. לפני פסח היה ניכר שהחג מגיע, אימא לכבוד החג הייתה מסיידת את הבית ומוציאה את הכלים המיוחדים והיפים לכבוד החג. ליל הסדר היה חוויה מיוחדת, עטרה זוכרת שאביה היה עוטף את האפיקומן בבד מיוחד אך לא זוכרת שהצליחה לגנוב אותו.

כשעטרה הייתה בגיל 10 השואה הגיעה להונגריה. כמו שזכור לכולנו, רוב יהדות הונגריה נכחדה בשואה אך לעטרה ומשפחתה הייתה השגחה מיוחדת ורוב משפחתה שרדה. כשנגמרה השואה, אימא של עטרה הייתה חולה בטיפוס ונשארה במחנה ריכוז וכך עטרה ודודתה התחילו את המסע לעבר העיירה. בסופו של דבר הם הגיעו אל העיירה סארוואש, כשהגיעו לעיירה גילו שהגויים הספיקו לבינתיים להשתלט על ביתם ולכן הן עברו לגור בחדר אחד בביתו של סבם בעיירה. דודתה של עטרה התאמצה מאוד לפרנס וגם להביא כסף לדירה ולכן בפעמים מאוד תדירות הייתה משאירה לעטרה אוכל ואומרת לה לדאוג לילדים והייתה יוצאת לעיר הבירה. באחד הימים שיצאה מהמאפייה ראתה את אימא ונפגשה איתה, אימא עברה לגור איתם. למרות כל זה הם לא נשארו בעיירה הרבה זמן, מפני שהגיעו הוכחות לכך שאביהם לא שרד את השואה ולכן עטרה עברה לגור בבית יתומים של המזרחי בדסק. המדריכים בבית היתומים ניסו להשכיח את הסבל שנגרם להם וחינכו אותם על ערכי הציונית.

כעבור זמן הם התחילו את המסע לעבר ארץ ישראל ואחרי שהיה ארוכה בת כמה וכמה שבועות, הם עלו על ספינת המעפילים "כנסת ישראל". עטרה מתארת את המסע לארץ ישראל על הספינה כמסע מאוד קשה, עם 4000 מעפילים הם הגיעו לארץ ישראל, אבל אז שמו אותם במחנות בקפריסין. בקפריסין עטרה למדה את השפה העברית והתרבות הישראלית, ולאחר שנה שלמה במחנה עלתה ארצה למחנה בעתלית. לאחר שהיה במחנה בעתלית, בגיל 14 עברה עטרה לגור במוסד של עליית הנוער שנקרא "כפר בתיה" ברעננה, שם השלימה את לימודיה שחסרו לה.

בגיל 18, כשגרה במושב הזורעים, עשתה את ליל הסדר אצל דודתה. היא אמרה לה שיש לה מישהו להכיר וכבר בחול המועד פסח כל המשפחות משני הצדדים נפגשו. אולם עטרה הייתה סקפטית לגבי השידוך שהוצע לה ואמרה לבעלה לעתיד יהודה, שהם ישמרו על קשר עד ל"ג בעומר ואז היא תחליט האם להמשיך בקשר הזה. אולם זו לא הייתה התוכנית של יהודה: ביום העצמאות הגיע במונית למושב והציע לה לעשות אירוסין ועטרה הסכימה. עוד באותו היום נערכה מסיבת האירוסין, לאחר מספר חודשים הם נישאו.

לצערנו יהודה ז"ל נפטר לפני כ-17 שנה, אולם הם הספיקו להעמיד אימפריה של משפחה וכיום לעטרה יש מאות נכדים ונינים, ועטרה חותמת את הראיון ברוח זו ואומרת: "יש לי אימפריה: בנים, נכדים ונינים".

עטרה ובעלה 50 שנה לאחר חתונתם

הזוית האישית

יהושע המתעד: היה לי מאוד מעניין לשמוע את הסיפור של עטרה ולשמוע על האופטימיות שלה.

עטרה: מאוד שמחתי לספר את סיפור חיי במסגרת התכנית.