מאגר סיפורי מורשת

שמי אהרון אדרי, נולדתי במרוקו, בעיר קזבלנקה. הוריי, מאיר ואליס, גידלו שני ילדים: אחותי מרסל מנישואיה הראשונים שלי אמי ואני. כשהייתי בערך שנה נפטרה אמי ממחלה ואחותי נסעה עם משפחתה של אמי לארץ ישראל ואני נשארתי במרוקו עם אבא שהתחתן פעם שניה עם רמון. נולדו לו שלושה ילדים ואני גדלתי לרוב אצל סבתא שלי.

אמי

מאלבום התמונות 

בגיל 14 אבא שלי החליט לעלות לארץ ישראל עם כל המשפחה במטוס אל פרנסז לצרפת. במחנות העולים היינו שלושה חודשים ומשם בספינת גרג לארץ ישראל, הגענו לעיר באר שבע. לאחר מכן נשלחתי לאולפנה ללמוד עברית. לאחר הלימודים באולפנה התחלתי לחפש עבודה.

מצאתי עבודה בצבעות רכב, בגיל 18 עזבתי את המשפחה ואת ההורים ועברתי לנהריה לבד. בגיל 21 התחתנתי עם אשתי שמחה ונלדו לנו ארבעה ילדים.

אחותי מרסל עלתה בשנת 1951 עם המשפחה מצד אימא, הם גרו בקיבוץ ולאחר שהתחתנה עם בעלה מיכאל הם עברו לרחובות, כשסבא היה עדיין במרוקו עם אבא. בשנת 1965 שמעתי מאבא שלי שיש לי אחות וקוראים לה מרסל.

אחותי מרסל

לאחר חיפושים במשרדי הפנים ודרך מכרים (חברים ומשפחה), בשנת 1968 חברים של אבא שלי אמרו שהיא באילת. במקביל, אחותי שמעה שעולים חדשים ממרוקו עלו לבאר שבעה ושלחה ואת בעלה אלי לבאר שבע. נפגשתי עם בעלה של אחותי בבאר שבע ונסעתי איתו ביחד לאילת – שם פגשתי את אחותי לראשונה. התרגשתי ובכיתי מאוד, הרגשתי שסוף סוף מצאתי את אחותי האבודה. נשארתי אצלה שנה באילת ואחר כך חזרתי לבאר שבע. אחרי שנה אחותי ועם המשפחה הם באו לגור בבאר שבע בשבילי, היא עד היום גרה בבאר שבע. אחרי שנתיים אני עברתי לגור בנהריה והיום אני גר בשדרות בשביל להיות קרוב למשפחה.

הזוית האישית

הילה: מאוד נהניתי להקשיב לסבא שלי מספר את הסיפור שלו, אני מאוד מתרגשת לקראת המפגשים למרות המרחק במיקום שיש לנו, מאוד כיף לי לראות אותו ולהיפגש במסגרת התכנית.