מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

האושר של אהובה אובדיה

בבר מצווה שלי
סבתא אחרי ריצה
נולדה במעברות ועלתה לגדולות

שמי אור, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה התלמידים מתעדים את בני הגיל השלישי, סבים וסבות. את הסיפור הזה בחרתי להקדיש לסבתא שלי מצד אימא שלי, סבתא אהובה – אותה אני מכיר מהיום שבו נולדתי והיא דמות מאוד נוכחת ומשמעותית בחיים שלי. היא מלווה אותי לאורך השנים  והיא אישה יקרה לליבי מאוד, אני מעריך ואוהב אותה עד מאוד. זכיתי שיש לי סבתא כל כך מדהימה, מלאה באנרגיות חיוביות, תומכת, אוהבת, מחבקת ותמיד מפנקת, בשלנית מעולה ואני יודע שהיא תהיה חלק ממני במהלך כל החיים שלי….תמיד, לנצח.

אני שמח לחקור עם סבתא ולשמוע ממנה מאין הגיעה, מה חוותה במהלך חייה לאורך השנים, על משפחתה והדרכים בהם פסעה במהלך חייה.

מקור השם של סבתא

ההורים של סבתא הגיעו לארץ בשנת 1949 מעיראק כששפת האם שלהם הייתה ערבית. בערבית פירוש המילה "חביבתי" הוא "אהובתי" ומכאן הוריה בחרו לה את שמה – אהובה. כיום אנו הנכדים מכנים אותה סבתא "בובו" וזהו שם החיבה שלה.

שם משפחה: כיום עובדיה, בנעורים: אהרוני. סבתא נולדה למשפחת אהרוני ולמעשה עד היום שבו נישאה נקראה אהובה אהרוני. בשנת 1977 סבתא התחתנה ושונה שם משפחתה לזה של בעלה והיא הפכה לאהובה עובדיה. כך היה מקובל ונהוג באותם שנים, שהאישה מקבלת את שם משפחת הבעל ולא הייתה מחשבה להישאר עם השם המקורי ככה שמבחינת סבתא, היא הייתה שלמה עם שינוי שם משפחתה.

משמעות שם המשפחה אהרוני: ככל הנראה, שם זה הוענק למשפחה עם עלייתם לארץ ישראל מתוך הצורך לעברת את השמות הערביים איתם הגיעו מעיראק וניתן על שם סבא של סבתא שלי, שכן שמו היה אהרון.

סבתא נולדה בארץ ישראל, בעיר כפר סבא, בבית יולדות מאיר. סבתא נולדה בתאריך 21 למאי בשנת 1956. סבתא נולדה למשפחה מרובת ילדים כשהיא החמישית מתוך שבעה אחים. האח הבכור הוא הבן היחיד וכל השאר הן בנות. סבתא מספרת שכולם קיבלו את אותו היחס מההורים למעט הבן הבכור – הוא היה כביכול ה"נסיך" של הבית.

הילדות של סבתא

סבתא  בשנה הראשונה לחייה גדלה במקום שנקרא "מעברה" – זוהי צורת התיישבות זמנית שבה המתיישבים הראשונים בארץ חיו, עד שנבנו להם בתים קבועים. שטח המעברה היה בהרצליה, ליד מסילת הרכבת בשם "מעברת ג'ליל" (מתחם גלילות היום) ובו היו אוהלים, פחונים, גיגיות עם מים למקלחת ותנאים לא קלים למחייה. כשהייתה בת שנה קיבלו דירה בשיכון ויצמן בהרצליה ועברו לגור בבית משלהם. הבית היה קטן, בעל סלון ושני חדרי שינה עם מקלחת אחת ושירותים אחד בקומת הקרקע בבנייני "רכבת" בעלי שני קומות. הם גרו בבית זה תשע נפשות, כל הבנות היו ישנות יחד בחדר אחד, הבן הבכור בחדר משלו וההורים ישנו בסלון, היה מאוד צפוף ואינטימי. עד היום סבתא שלי גרה בבית זה כיום – לאחר שהוריה נפטרו, בשנת 2001 היא זו שרכשה את הבית, שיפצה אותו לטעמה ועד היום היא גרה בו. אנחנו הרבה אצלה, ישנים ומבלים יחדיו בבית זה מאז שנולדנו.

עד היום בבית זה, סבתא שלי משתמשת בסירי אלומיניום גדולים ומיוחדים שהיו של אמה בהם הייתה נוהגת להכין תבשילים מסורתיים עיראקיים: טבית (החמין של העיראקים), קובה וסמבוסק. גם סבתא שלי יודעת להכין מאכלים אלו ואני ומשפחתי נהנים לזלול מהמטעמים האלו.

התחביבים ומנהגי הילדות של סבתא

סבתא אהבה תמיד לאפות, כבר מגיל 9 הייתה מתגנבת למטבח בזמן שאמה בעבודה ונוהגת לאפות עוגיות וכל מיני מאפים. גם עבודות יד היו מתחביביה של סבתי שאהבה לסרוג ולרקום גובלנים. כמו כן, הייתה עוסקת בשתילת ערוגות של כל מיני צמחים וירקות שהיו מגדלים וקוטפים למאכל.

זכורים לסבתא בעיקר ימי שישי, בהם היו נוהגים להיפגש אחרי ארוחת שבת משפחתית, לבושים בבגדי שבת, כל ילדי השכונה באזור השכונה עצמה ומבלים יחד, רוקדים ריקודי מעגל, מדברים וצוחקים ונהנים יחדיו.

אירוע מיוחד שסבתא זוכרת קרה כשהייתה בכיתה ג': במהלך שיעור פנתה אל סבתא המורה וביקשה ממנה להקריא את מה שהיה כתוב על הלוח. אבל סבתא לא הצליחה להקריא, התביישה מאוד והחלה לבכות – ואז המורה קראה לה לשיחה אישית וניסתה להבין מה קרה, וכך הבינו שלסבתא יש קושי בהקראה בעל פה. סבתא, שהייתה מאוד נבוכה ופגועה, קיבלה מאותה מורה עזרה והכוונה ובזכותה בסופו של דבר הצליחה להתגבר על האתגר ולמדה להקריא בקול באופן שוטף ויפה.

סבתא זוכרת שאהבה מאוד את ימי שישי אחרי בית הספר – אז אמה הייתה מכינה לילדים חצי פיתה עם סלט חצילים וטחינה שהיא הייתה מכינה וזה היה המעדן של שישי בצהריים הכי אהוב על סבתוש.

שירי הילדות של סבתא ומשחקים

סבתא מספרת שאהבה לשיר עם חבריה את כל שירי הלהקות הצבאיות: כמו להקת הנח"ל, שירים כמו: היאחזות הנח"ל בסיני, מלכת החרמון, קום והתהלך בארץ, שיר השלום וכד'. שירים נוספים של חיים נחמן ביאליק: קן לציפור, הכניסיני תחת כנפך. היא אהבה גם שירים של זמרות כמו יפה ירקוני ושושנה דמארי.

סבתא מספרת שנהגו לשחק בהרבה משחקי ילדות מחוץ לבית, היו נפגשים אחרי הלימודים כל החברים והשכנים ומשחקים בקלאס, שבע אבנים, גוגואים, דוקים, תופסת, קפיצה בחבל, גומי, כדורסל, כדורעף, רוקדים ריקודי עם. הם היו מאוד פעילים, משחקים מחוץ לבית שעות רבות ונהנים יחד. חלק מהמשחקים מוכרים גם היום אך לצערנו, הילדים של היום כמעט ולא פעילים מחוץ לבית ומבלים לרוב מול המסך.

הלימודים של סבתא

סבתא מספרת שבשנים הראשונות הייתה הולכת לגן "כלנית" הצמוד לביתה בשכונה, הזיכרונות שלה משם הם: חגיגות יום ההולדת של ילדי הגן, במהלכן הניחו זר פרחים על ראש הילד/ה החוגג/ת בליוויי נגינה באקורדיון והיו יושבים במעגל כשילד/ת יום ההולדת במרכז המעגל וכולם סביב שרים ורוקדים לכבוד יום ההולדת. סבתא גם זוכרת שהיו בגן ערוגות בהם היו מגדלים כל מיני ירקות: צנוניות ובצל ירוק, וכשהכל היה צומח היו קוטפים ומכינים יחד סלט ואוכלים.

שם בית הספר היסודי בו למדה סבתא נקרא ביה"ס "ויצמן" בו למדה מכיתה א' ועד כיתה ח' – סה"כ שמונה שנים. סבתא מספרת שנהנתה מאוד בשנים אלו כי היה מגוון רחב של לימודים שכללו מוזיקה, כלכלת בית, מלאכה, חקלאות, שחייה, ריקודי עם, כדורסל, ימי ספורט, טיולים מגוונים. המורים היו טובים ברובם, סבתא זוכרת לטובה את המחנכת שלה ואפילו זוכרת את שמה עד היום (מלכה גולני).

המעבר לתיכון "ראשונים" בהרצליה היה מעט קשה, שכן היה שם סגנון אחר של תלמידים ומורים. הייתה פחות תחושת שייכות של החברים מהשכונה והקבוצה התפרקה. אבל לאט לאט, עם הזמן נוצרו חברויות חדשות וסבתא התרגלה ולמדה להשתלב גם בתיכון. סבתא סיימה ללמוד בכיתה י"ב ולאחר מכן התגייסה לצבא.

הבגרות של סבתא

סבתא מספרת שהאירוע המשמח שחוותה בגיל הבגרות היה כשהייתה בכיתה ח'. במעמד סיום בית הספר היסודי, נהגו לערוך מבחן לכולם על ידע כללי שנקרא "מבחן סקר", אותו הצליחה סבתא לעבור בהצלחה רבה. סבתא שמחה מאוד שכן היה מתח גדול מאוד אצל כולם שלא "להיכשל" שכן זה השפיע על הקבלה לתיכון.

לעומת זאת, האירוע העצוב שסבתא זוכרת היה כשפרצה מלחמת ששת הימים עם המצרים בשנת 1967, כשהייתה ילדה בת 11. סבתא מתארת שהאווירה הפכה להיות ממש מפחידה וקשה, הם שמעו וראו מסביב את קולות המלחמה, המטוסים באוויר, את המשאיות שהיו מגיעות לקחת את החיילים ואנשי המילואים מהבתים, אזעקות, שקי חול. היה עליהם להיות בעלטה ולהתחבא, כל ילדי השכונה היו באים אליהם הביתה והיו ישנים יחד כשהם לבושים ונועלים נעלים מהחשש שיהיה עליהם לקום ולהתחבא מפני פצצות בלילה. התחושות היו של פחד ודאגה. לאחר שישה ימים כאלו הם שמעו את ההורים צועקים "הפילו את נאצר" (שהיה מלך מצרים) וכך הבינו שמצרים הובסה ובזאת הסתיימה המלחמה ואכן כך היה.

תפקידים ומקומות עבודה של סבתא

סבתא מספרת שעוד כשהייתה תלמידת תיכון, נהגה לעבוד במהלך חופשות הקיץ במכבסה – היא הייתה מקפלת כביסה ומגהצת בגדים ומצעים. היא הייתה עובדת מצטיינת ובעל המכבסה אף קידם אותה להיות אחראית על ענייני הכספים והחשבונות.

סבתא התגייסה בשנת 1974 ליחידת ממר"ם (יחידת מחשבים באגף התקשוב וההגנה צה"ל) , ראשית תחילתו של עידן ה"הייטק". במהלך השירות הצבאי ביחידת המחשבים, סבתא קיבלה הכשרה של מקצוע הקלדנות ובו התמקצעה במהלך שנות השירות, תקופה של שנתיים. בתום השירות הצבאי, החלה לעבוד בתור קלדנית בחברת מחשבים אמריקאית בשם "קונטרול דאטא", שם עבדה סבתא 23 שנים – משנת 1977 ועד שנת 1999 כשבמהלך השנים קודמה ועשתה תפקידים שונים ומגוונים עד שהפכה להיות מנהלת אדמיניסטרטיבית.

בשנת 2000 סבתא עברה לעבוד בחברה נוספת בשם "מוסט" באותו התפקיד, שם היא עובדת עד היום. סבתא אישה חרוצה מאוד ועדיין לא מוכנה לפרוש מעולם התעסוקה.

המשפחה, מנהגים ומסורות של סבתא

סבתא משתפת שעניין החגים הוא מדי מורכב ויוצר מורכבויות משפחתיות שלעיתים מכבידות, ומבחינתה החג הכי כיף הוא יום העצמאות של המדינה, הכל חופשי ופתוח כולם ב"היי" ומאושרים, חוגגים את היום המיוחד הזה בו הוקמה מדינת היהודים. סבתא מאוד פטריוטית וציונית, מבחינתה, ארץ ישראל היא המקום היחיד והבטוח עבור כל היהודים ואין לנו מקום אחר בעולם.

סבתא זוכרת שבימי שישי בערב אביה היה נוהג לערוך קידוש לפני ארוחת הערב המשפחתית, הבית לא היה בעל אופי דתי אבל יחד עם זאת שמרו על מסורת ומצוות בחגים, למשל כיפור – היה יום חשוב בו צמים ומקפידים על הכללים, פסח היו חוגגים כהלכתו – מנקים היטב, כולם היו שותפים ועל כל אחד מהילדים ניתנו משימות לביצוע. הילדים היו שותפים במלאים באחזקת הבית – מנקים, מסדרים ודואגים לצרכי הבית בשגרה ובמיוחד בימי החגים.

אירועים מיוחדים של סבתא

סבתא משתפת על אירועים מיוחדים בחייה: הראשון הוא הפיכתה לאימא. לסבתא יש ילדה אחת ויחידה – זו אימא שלי ליאת. היא נולדת בשנת 1979 וזה היה אירוע מאוד משמעותי עבור סבתא, היום שבו הפכה להיות אימא. המשמעות עבור סבתא הייתה בעלת ערך רב, היא הרגישה שזו זכות גדולה והייתה אימא מסורה, השקיעה את כל כולה בגידול הילדה שלה, אהבה אותה באופן טוטאלי וגידלה אותה לתפארת.

הארוע השני הוא הגירושים מבעלה – סבתא הייתה נשואה כשלוש שנים עם מי שהיה החבר שלה מכיתה ט'. הם התחתנו בשנת 1977 לאחר סיום השירות הצבאי. שנתיים לאחר הנישואים, נולדה אמי ואז סבתא הרגישה שהיא מעדיפה להתגרש מבעלה כי החיים איתו לא היו טובים והיא לא רצתה לגדל את ילדתה באווירה לא טובה. זה היה תהליך ארוך, מייגע  ולא קל. תהליך זה חישל מאוד את סבתא והפך אותה לאישה עצמאית, שאינה תלויה באחר, חזקה, אמיצה, חיה בזכות עצמה ומפרנסת יחידה לילדה. היא גילתה את העוצמות שיש בה מאז.

האירוע השלישי – סבתאות: בשנת 2005 סבתא קיבלה את התואר "סבתא" בפעם הראשונה כשאחותי מאיה נולדה. לאחר מכן, בשנת 2008 נולדתי אני וסבתא הפכה להיות סבתא מאושרת לשני נכדים. עבורה להיות סבתא זה "עולם ומלואו", זה לא ברור מאליו וזו זכות גדולה, זה האושר הכי גדול ואהבה עצומה לראות את הנכדים.

פעילויות מיוחדות של סבתא

בשנת 2003 סבתא יצאה לטיול אחרי הצבא עם מי שהיה אז בן זוגה, הם טסו לברזיל למשך חודשיים. במסגרת הטיול, סבתא ביקרה בכמה ערים ומקומות מיוחדים בברזיל ואף בילתה בזמן הקרנבל בעיר "ריו דה ז'נירו" – זו הייתה חווייה יוצאת מן הכלל ומשמעותית, הכל היה מאוד מיוחד, התהלוכות הבגדים הנוצצים, מוסיקת הסמבה, התופים והריקודים המרהיבים היו משגעים, זו הייתה בהחלט חווייה מיוחדת במינה.

כמו כן, ביקרה ב"מפלי איגואסו" שבברזיל, תופעת טבע מדהימה ומרהיבה, המפלים עצומים, זרם המים והועצמה עד היום מהדהדים באוזנה. סבתא גם ביקרה בערים נוספות ועשתה מגוון אטרקציות בכל מיני מקומות מעניינים, הצטלמה עם קופים, עשתה אומגה בהרים לתוך מים – ממש בילתה כמו בחורה אחרי צבא. אלו היו חודשיים בלתי נשכחים.

הזוית האישית

אור הנכד המתעד: היה לי מאוד מעניין לדעת איך סבתא שלי נולדה ולדעת איזו דרך היא עברה כדי להקים משפחה.

למדתי על סבתוש שלי שהיו לה חיים מלאים ומעניינים, היא עברה לא מעט דברים וחוויות טובות ומאתגרים. כשאני מסתכל על סבתוש שלי כיום, אני מבין יותר לעומק מאין באה ומה הביא אותה להיות האדם הנפלא שהיא היום: אישה מלאת שמחת חיים, חזקה, עצמאית, פעילה, טובת לב, משפחתית ואהובה כשמה! לא יכולתי לבקש לעצמי סבתא טובה ממנה!

מילון

מעברה
מַעְבָּרָה, או בשם הרשמי "יישוב קליטה", היו יישובים זמניים, אשר התקיימו במדינת ישראל בשנות ה-50. המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”כשאתה רוצה משהו - תוכל להשיגו“

הקשר הרב דורי