מאגר סיפורי מורשת

האוצר של ששון

אור צורדקר 

סיפור ששמעתי מסבתא שלי. סבתי היא ממוצא הודי וזהו סיפור, סיפור עם, שסופר במשפחתם, כך היא מספרת:

"במעשה באדם שקראו לו ששון. ששון היה איש מסכן ועני מאוד. ששון נהג להסתובב בעיר וחיפש עבודה. לצערו הרב לא מצא שום עבודה. הוא היה איש טוב לב ואהב לעזור לאנשים. בלית ברירה, קיבץ ששון נדבות וכך הצליח לקנות מעט אוכל לילדיו ולאשתו.

יום אחד קיבץ ששון נדבות בין הרחובות וראה אישה זקנה לובשת סחבות נופלת על הכביש. מיהר ששון לעזור לה. האישה נחבלה והייתה כולה כואבת. ששון הבחין בבגדיה הבלויים ובסל הריק שהיה תלוי לה על היד. לשאלתו השיבה,כי היא היא אלמנה, ילדיה מתגוררים בעיר אחרת והיא חיה לבדה. הבין ששון שגורלה של אישה זו מר וגרוע יותר משלו. הוציא ששון את מעט המטבעות שקיבץ ואת כיכר הלחם שקנה, ונתן לה.

האישה הזקנה בירכה אותו ואמרה :"יום אחד תהיה עשיר מופלג". ששון הודה לה , אך בליבו צחק צחוק גדול ' איך אני עני מאד ואהפוך לעשיר? זה הרי בלתי אפשרי. ניסים כאלה לא קורים לאנשים כמוני.'

חלפו ימים ובא לעירו של ששון קרקס. ששון הלך למנהל הקרקס וביקש עבודה. מנהל הקרקס ניאות לבקשתו ושכר אותו להיות מחלק בוטנים. במהלך אחת מהופעות הקרקס ישב ביציע המכובדים איש עשיר מאוד. האיש רצה לראות טוב יותר את האריה, התקרב מאד לבמה עליה עמדו האריות והתכוננו למופע שלהם. אחד האריות השמיע קול שאגה. בבהלתו, דרך האיש על כנף הבגד הארוך והמפואר שלו ומעד לעבר הבמה.

האריה זינק לעבר האיש, רגע לפני ששיני האריה ננעצו בצווארו של האיש, דחף ששון את האריה מעליו והתגלגל עימו על הבמה. למרבה המזל, מאמן האריות נתן לאריה פקודה והוא ישב מיד ללא נוע. ששון ניגש לאיש העשיר, הרגיע אותו והוביל אותו למקומו ביציע המכובדים.

"הצלת אותי ממוות בטוח." אמר האיש העשיר "כיצד אוכל לגמול לך?" בעוד הוא מדבר הבחין במגש הבוטנים בו אחז ששון ואמר לו "האם ברצונך לעבוד אצלי? אשלם לך שכר נאה." ששון שמח על ההצעה.

ששון עבד אצל האיש העשיר יום ולילה והצליח לחסוך מעט כסף. עם הזמן גילה שהאיש הינו איש רע וקמצן, הנוגש בעבדיו ומשלם להם שכר נמוך מזה המגיע להם. גם העובדה ששון הציל את חייו לא גרמה לעשיר להתייחס לששון טוב יותר משאר העובדים.

לאחר עשר שנים בהן עבד ששון מאד קשה והצליח לחסוך כסף, שהיה מיועד להיטיב את תנאי החיים של משפחתו, הודיע לעשיר, כי כעת ברצונו לעזוב את עבודתו אצל העשיר ולהפוך להיות סוחר עצמאי. העשיר כעס על רצונו של ששון לעזוב את עבודתו אצלו ובה בעת חמד את כספו.

לאיש העשיר והרשע הייתה אנייה ישנה ורעועה אותה קיבל בירושה מסבו. סבו סיפר לו על מסעות המסחר שעשה עם האנייה והסביר לו שהיא שווה זהב. לאחר מות הסב, בראותו את מצבה של האנייה, מיד חשב כיצד יפטר ממנה ובמקביל אולי להרוויח עליה מעט כסף. הוא הסביר לששון שאם ברצונו להיות סוחר, עליו לקנות אוניה בה יוכל להוביל הסחורות לערים ומדינות שונות. "את האנייה הזאת אמכור לך במחיר נמוך משוויה, כדי שתוכל להתחיל בדרכך החדשה." מחיר האנייה היה בשווי החיסכון של ששון. אולם ששון בהתלהבותו להפוך להיות עצמאי ולהתרחק מהבוס העשיר, הקמצן והרשע שלו, הסכים לעסקה.

ששון בחן היטב את האנייה וגילה עד כמה מצבה גרוע. "האנייה הזאת לא תוכל לשוט בים" אמר רב החובל ששכר ששון "עליך להשקיע הון עתק בשביל לתקנה. עדיף לך לקנות אוניה אחרת. מכור את העץ, כך לפחות תציל מעט מכספך." הבין ששון שהוא נפל בפח. האיש העשיר רימה אותו והוא נשאר חסר כל.

שמע ששון לעצת רב החובל והחל לפרק את האנייה על מנת למכור את העץ להסקה. משום היותו מחוסר כל ומחוסר עבודה החל בעבודה המפרכת לבדו.

לאחר מספר שבועות של עבודה קשה, הגיע ששון לבטן האנייה והחל לפרק את רצפתה. בעת שהרים את לוח העץ הארוך הופתע לגלות תיבות עץ קטנות מגולפות בחן מונחות בחלל בין הרצפה לתחתית האנייה. ששון הוציא אחת התיבות ולתדהמתו גילה בתוך התיבה מטבעות זהב. הוא לא האמין למראה עיניו. ליבו דפק בחוזקה. הוא הסתכל ימינה ושמאלה על מנת לוודא שאין אנשים אחרים בסביבה, ופתח עוד תיבה ועוד תיבה. המחזה היה מדהים – תיבות קטנות מלאות במטבעות כסף וזהב תכשיטים ויהלומים.

צחוק הגורל, בלהיטותו לרמות את ששון, לא טרח האיש העשיר לבדוק את הירושה שקיבל מסבו. ששון העני והקבצן הפך לאחד האנשים העשירים באזור כולו. הוא נזכר בברכתה של הזקנה והבין שמקור העושר שלו הינו טוב הלב שהפגין למענה. כאשר היית עני מרוד הענקתי לאישה שגורלה היה מר משלי את המעט שהיה לי. כעת כאשר אני עשיר, אעשה כל מה שאפשר למען מחוסרי הכל. שמו של ששון הלך לפניו. הכל ידעו שהוא אוהב מאד לעזור לזולת, ובעת צרה ומצוקה ששון מושיט יד לעזרה.

העשרה

סיפור עם: " סיפורי עם או אגדות, הם סיפורי פולקלור נפוצים, אשר דרך הפצתם היא לרוב מפה לאוזן. בדרך כלל, המחבר הוא אנונימי ואין מקום וזמן מוגדרים. סיפורי העם, ככל יצירת פולקלור, מהווים חלק בלתי נפרד מן ההיסטוריה של תרבות מסוימת.

סיפורי עם נהוגים ונפוצים בכל תרבות ידועה, ולרוב מכילים שילוב של מאפיינים כלל אנושיים ומאפיינים ייחודיים לתרבות בה מסופר הסיפור".

אור צורדקר, תלמיד כיתה ה, בית ספר ע"ש משה שרת רמלה

המורה: ליאת בן חמו.

 אגף מורשת משרד החינוך

תשע"ו, 2015