מאגר סיפורי מורשת

הנכדה רבקה אורן, נכדתה של לאה ברנס, מתעדת את סיפור חייה של סבתא לאה.

המקום הוא ארץ ישראל, בעיר רחובות, בבית הרפואה, השנה היא שנת 1959. בחדר הלידה יושבת דבורה ברנס ולידה מרדכי ברנס מרוגשים. בידם חבוקה לאה התינוקת שעכשיו נולדה. יש לה עוד אחות יותר גדולה ממנה ושמה דליה.

"אז אני אתחיל מהתחלה – קוראים לי רבקה אורן, נולדתי בשנת 2010 בנתניה. אנו ארבעה אחים ואני הנכדה של סבתי לאה – לילי. ההורים שלי עלו לארץ מרומניה." סבתא לאה קרויה על שם סבתא רבתא שלה. אמה, דבורה, עבדה במפעל לקרמיקה, ואביה, מרדכי, היה המנהל של המפעל.

זיכרונות ילדות של סבתא

סבתא מספרת: " כשהייתי הולכת לגן, הייתי פוגשת בדרך  אישה זקנה, שכל יום הייתה נותנת  לי חופן סוכריות. וזיכרון עצוב: "כשהייתי בת 9 נסעתי באופניים, ולפתע, ילד אחד הכניס לי מקל לאחד הגלגלים ועפתי."

בילדותה, היא וחברותיה אהבו לשחק ב"סימני דרך". סבתי הייתה ילדה מופנמת, ביישנית ושקטה. הייתה לה חברה מהגן, שהמשיכה איתה בבית ספר, ונשארה חברתה עד היום – מירי. בתיכון סבתא הייתה חברותית ושטותניקית – היא הייתה בורחת מהשיעורים.

עבודה

מקום העבודה הראשון שלה היה בחנות בגדים, עד היום היא עובדת שם. היא למדה קורסים בתחום הקוסמטיקה וקיבלה תעודות הצטיינות במקצוע זה. שאלתי את סבתא לאה, מה היא תרצה להיות אם יגידו לה לשנות עבודה? היא ענתה לי: "מדענית או חוקרת", אבל אני חושבת, שהיא הייתה רוצה להיות  אתנו כל היום, אם לא תהיה לה עבודה.

תחביבים

סבתי עושה הרבה מאוד ספורט והיא עושה פילאטיס, היא הכי אוהבת לעשות את זה, כמעט כל יום היא עושה. סבתא שלי טסה הרבה מאוד לחו"ל. גם כשאמי הייתה צעירה בת 17. הם טסו יחד הרבה מאוד פעמים. לפני 15 שנים פחות או יותר, סבתי טסה כל כמה שבועות, כן ממש כך! היא הייתה נוסעת ליוון, להודו ואפילו לרומניה! בחלק מהארצות שהיא הגיעה אליהן, היא הביאה משם אבנים מרהיבות ביופיין, הן מאוד יפות, עם עבר מרתק! שונות זו מזו בגודלן, יש אבנים גדולות ואבנים קטנות. אפשר לשבת ולהסתכל עליהן במשך שעות ארוכות וליהנות מהן! הטיסות של סבתא מביאות איתן אוצרות!

האבנים השבורות – אוצרות של סבתא

חפץ יקר

אמנם, לכולם יש חפץ כזה, אבל סבתי  אומרת, שזה חפץ שיקר לה ביותר, חפץ  שקרוב לליבה – זהו אלבום התמונות שברשותה.. ולמה הוא כל כך חשוב לה? מכיוון שזה זיכרון מפעם לכל החיים!

עצה של סבתא לחיים: "לדעת להנות מכל רגע, צריך לדעת להנות מההווה, מהרגע הזה"

הזוית האישית

רבקה הנכדה המתעדת: אם היו שואלים אותי מה הייתי רוצה לעשות כמו סבתא, הייתי עונה: לכבד את סבתא כמו שהיא כיבדה את סבתא שלה. היה לי מאוד כיף, לדעת ולחקור על העבר. תודה לך, סבתא, שהקדשת לי מזמנך בשביל הפרויקט. תודה.