מאגר סיפורי מורשת

תולי (עתליה) אור גרה ברמת השרון, היא אימא לארבע בנות וסבתא לארבעה נכדים. תולי, נולדה בחדרה לצילה ואנשל וגרצין וגדלה בשדות ים.

סבתא רבתא צילה וסבא רבא אנשל

אמה של תולי, צילה, עלתה לארץ מפולין בשנת 1937 (בגיל 14), אחיה עלה עם סבה וכמו כן בארץ כבר הייתה משפחה די גדולה. הוריה ואחותה תכננו גם הם לעלות לארץ, אך הם נרצחו יחד עם שאר יהודי עיירתם.

אביה של תולי, אנשל, עלה לארץ מברלין בשנת 1939 (בגיל 16), כמו צילה משפחתו תכננה לעלות בשלב מאוחר יותר, אך חוותה כמה סיבוכים. למזלם, סבא של תולי היה חבר של מישהו בדרגה גבוהה בממשלה הנאצית וזה הצליח להשיג להם מקום באוניית נוסעים, האחרונה שיצאה מברלין. הם הפליגו מספר חודשים בים מאחר ואף מדינה לא הסכימה לקבל אותם, עד שהגיעו לשנחאי. בשנחאי הם חיו כעשר שנים עד שהצליחו לעלות לישראל. בשלב הזה אנשל כבר היה חבר קיבוץ שדות ים, הוא עלה לארץ מברלין במסגרת קבוצה שנקלטה באיילת השחר. הוא גם זכה להיות בקבוצה שהקימה חומה ומגדל לבנייתו של קיבוץ דפנה, ומאוחר יותר הוקם גרעין שהיה מיועד לבנייתו של קיבוץ שדות ים.

במסגרת הגרעין שהה בקריית חיים והחל לפרנס את עצמו עד לעלייתו לאדמות קיסריה, שם הקים הגרעין את קיבוץ שדות ים. כשהיה אנשל בקריית חיים עבד בנמל ונחשף לעולם הים. שם הוא פגש את צילה, היא למדה בכפר בן שמן ובהמשך הגיעה להקמת שדות ים יחד עם גרעין שיועד לכך. הם התחתנו וילדו שתי בנות, את תולי ואת אחותה הגדולה פועה וחיו שם עד יום מותם היא בגיל 76 (1999) והוא בגיל 82 (2005).

סבתא תולי

לפני גיוסה לצה"ל, הדריכה סבתא תולי במשך שנה בתנועת מחנות העולים, שם הכירה את סבא שלי, אילן אור, שהיה מדריך של גרעין לקיבוץ גדות. לאחר מכן, היא התגייסה לצה"ל ושירתה בחיל האוויר. עם סיום השירות היא התחתנה עם אילן שהתחיל את לימודיו לרפואה בטכניון בחיפה. סבתא התחילה את לימודיה בסמינר האורנים ושניהם גרו בחיפה במשך שלוש שנים. בשנה השלישית של לימודיה ילדה את אימא שלי. אימא של סבא טיפלה באימא שלי בזמן שסבתא סיימה את שנת הלימודים האחרונה בסמינר.

סבתא תולי בתקופת השירות הצבאי

הם חזרו לקיבוץ שדות ים וסבתא התחילה ללמד בחטיבת ביניים בקיבוץ והייתה חלק מקבוצה שהובילה שינוי באורחות החיים בקיבוץ – מעבר מלינה משותפת ללינה משפחתית. בינתיים נולדה גם גילי, הדודה שלי. סבא אילן סיים את לימודיו ואז המשפחה עברה לקיבוץ גדות, הקיבוץ של סבא שלי. אחרי שנה הם החליטו לקבוע את מושבם בשדות ים. תולי חזרה ללמד ובהמשך הייתה מנהלת החינוך בקיבוץ. היא הייתה אישה מאוד פעילה בקיבוץ. במהלך שנים אלו נולדו קרן ורותם הדודות שלי וסבתא המשיכה להוביל בקיבוץ שינויים, הייתה גם חברת מזכירות הקיבוץ, ובהמשך תנועת הקיבוץ המאוחד גייסה אותה לעבוד במסגרת התנועה הקיבוצית. במהלך שנים אלו אילן ותולי הגיעו למסקנה כי אינם רוצים להמשיך לחיות בקיבוץ, הם עזבו את הקיבוץ עם ארבע בנותיהם לרמת השרון. לאחר שעזבו את הקיבוץ אילן היה קרדיולוג ותולי עשתה תואר ראשון ושני בחינוך וכמו כן תואר שני נוסף בהתנהגות ארגונית.

תולי עבדה כיועצת ארגונית, שכירה בחברה לייעוץ ארגוני ובהמשך התמנתה למנכ"ל החברה. לאחר מספר שנים עזבה את החברה והקימה חברה פרטית לייעוץ ארגוני, הפעילה עד היום. בנוסף לכך היא השלימה דוקטורט ונחשבת ליועצת בכירה ומוכרת.

בשנות השישים, שבעים והשמונים תולי שיחקה כדורסל במסגרת הפועל שדות ים, נבחרת הנערות של ישראל ונבחרת חיל האוויר. הייתה בצה"ל במעמד של ספורטאית מצטיינת וגם כשהגיעו מכשול אחר מכשול היא לא הפסיקה, היא אפילו שיחקה בזמן הריון עם אימא שלי וגם עם דודתי. גם בהריון עם בתה השלישית עדיין שיחקה ואפילו שיחקה לזמן קצר בהריון עם בתה הרביעית. סבתא שלי עדיין נהנית מכדורסל ולמעשה עד לפני מספר שנים שיחקה איתי מידי פעם כשהייתי בא אליה.

סבא אילן וסבתא תולי, אף פעם לא ויתרו על מה שהם רצו להשיג, שניהם היו אידיאליסטים ולא הסכימו להתפשר על הערכים שבהם האמינו. הם היו מוכנים לוותר על תנאי תעסוקה טובים, מעמד, ביטחון כלכלי ונוחות, על מנת לחיות את החיים כמו שהם חשבו והאמינו שכך נכון לחיות עבור עצמם ומשפחתם.

בשביל הדור הצעיר תולי אומרת ש"תהיה ותבחר להיות במקום שבו אתה מרגיש שהוא נכון לך, מתאים לערכיך ולכישוריך וטוב לך בו. אם לא טוב לך, אל תתפשר ואל תישאר שם, תהיה אמיץ לשנות."

הזוית האישית

יותם: לראיין את סבתא שלי הייתה חוויה מדהימה. למדתי המון דברים עליה וגם על הוריה של סבתא שלי. למשל, לא ידעתי שהיא הייתה מנכ"לית ושהיא הייתה מורה ומחנכת.