מאגר סיפורי מורשת

שמי קלרה וחנון נולדתי בטנג'יר ב1946.

גדלתי עיר יפיפייה לשעבר קוסמופוליט תחת שלטון ספרדי, צרפתי, אנגלי ועברה ב1956 להיות תחת שלטון מרוקו.

שפת האם שלי הייתה ספרדית ובבית הספר למדנו בצרפתית.

בגיל שש עשרה בערך הצטרפתי לתנועה ציונית "דרור" במחתרת, ושם למדתי על ארץ ישראל, והתאהבתי במדינה מרחוק. בבית הינו חמישה אחים ואחיות וכולנו חיינו באותו חדר, שהיה מרווח אבל חדר אחד עם חמש מיטות והסתדרנו יפה. כמובן כמו כל האחים הינו רבים מדי פעם, אבל הינו מכבדים אחד את השני, והכי חשוב היה לנו כבוד להורים .

בילדותי אהבתי מאוד לקרוא. בשכונה היינו יורדים לחצר אחרי בית הספר והכנת השיעורים, והיינו משחקים בכל מיני משחקי כדור, מחבואים, חמש  אבנים ועוד. לא היה לנו פלאפון ולא מחשב, ולכן היה יותר כיף, כי דיברנו ושיחקנו פנים מול פנים.

בגיל שמונה עשרה החלטתי לעשות עלייה, לא היה קל בכלל לעזוב את הקן המשפחתי החמים והבטוח, ולצאת להרפתקה למקום כה רחוק ולא ידוע ולבד.

עליתי לארץ ב1966התחלתי את דרכי בקיבוץ תל רעים שבנגב. זמן קצר לאחר שהגעתי פרצה מלחמת ששת הימים, והיה לי מוזר לשמוע מטוסים ללא הפסקה ולרוץ בחשיכה, למקלט.

לאחר המלחמה עברתי לקיבוץ "רגבים" ללמוד עברית באולפן. זו הייתה תקופה מאוד יפה, וגם קשה, כי המשפחה הייתה מאוד חסרה לי. לאחר לימודים באולפן  שארכו כחצי שנה, עזבתי את הקיבוץ ועברתי לגור בעיר חיפה. עבדתי כמזכירת יצוא יבוא בצרפתית ואנגלית, וכשאחותי הצטרפה אלי עברנו לגור בעכו ליד הדודים.

יותר מאוחר הכרתי את בעלי  בחתונה משפחתית, ולשמחתי הוא היה מאותה עדה, ושנינו דיברנו ספרדית והמנהגים היו זהים. אחרי שישה חודשים של הכרות, אמרתי לו שמתחתנים או נפרדים, הוא הסכים ובנינו בית בשמחה, ונולדו לנו שלושה ילדים ונכון להיום יש לנו שבעה נכדים.

אני מאוד אוהבת לעבוד במחשב , לקרוא ספרים, ולצפות בסרטים.

כשהגיע הזמן לפרוש מהעבודה זה היה בכאב גדול, כי מאוד אהבתי מה שעשיתי, ופתאום הרגשתי לא נחוצה. הרגשתי ריקנות מבפנים, ורק שיעורי תורה מאוד עזרו לי. ומאז העיסוק שלי ושל בעלי, להיות כל הזמן מסביב לנכדים. הנכדים זה הדבר הכי יפה ומקסים שיכול להיות.

בתקופת הקורונה היה לי עצוב וקשה, כי לא יכולנו לבקר את המשפחה, אבל התגברנו, ולאט לאט למדתי לעסוק בכל מיני דברים אחרים.

הזווית האישית

קלרה: נהנינו מאוד מחוויית השיעורים המשותפים. ברצוני להעביר מסר לבאים: ראשית כל לדעת לכבד את האחרים, לכבד את המבוגרים, ולא לשכוח אף פעם לבקר אנשים שאוהבים אותכם, ולא יכולים להגיע אליכם. להיות ישרים , כנים ותהיו תמיד עם חיוך על הפנים, כי ברגע שאתה מחייך העולם יחייך אליך בחזרה. אל תוותר על החלומות שלך, ותשתדל תמיד להגשים אותם כל הזמן  בדרך הישרה. אל תחיה כדי להגשים את הציפיות של האחרים, אלא רק את הציפיות שלך.