מאגר סיפורי מורשת

שמי אסתר שקלים. נולדתי בפרס, בתאריך 6.12.1953. שמי המקורי היה פארידוכט ומשמעותו פרפר.

כאשר הגעתי לארץ ישראל החליפו את שמי לאסתר. הוריי נולדו בפרס, שמו של אבי הוא ישראל ואמי לאה. בשנת 1961 עלינו לארץ, גרנו בעכו בצריף עץ במעברה. משם המשפחה עברה למושב דובב, על גבול לבנון, הפכו לחקלאים,  ושם היו יחסי שכנות טובה עם הכפריים מלבנון.

החיים בפרס 

בפרס התגוררנו יחד כל בני המשפחה: סבא, סבתא דודים ודודות –  כולנו היינו מבשלים ביחד, ומכבסים ביחד, ישנים ומבצעים את פעולות היום יום. בילדותי הייתי הולכת לבית הספר שהיה מעורב יהודים וערבים יחד. היינו ביחסים קרובים מאוד. הם היו חלק מחיינו, לכל דבר, וכך גם אנו בשלהם. עד גיל שש גדלתי בפרס, ואז החלטנו לעלות לארץ ישראל. נתקלו בקושי רב. לא הסכימו  שניקח אתנו  כל רכוש. הוריי, שהיו עשירים מאוד, היו צריכים כעת להשאיר את כל רכושם ותכולת ביתם, אצל השכנים הערבים שהתגוררו בסמוך לנו. הצלחנו לקחת מספר פריטים בודדים כגון: מגהץ, רדיו ודברים נוספים.

עלינו לארץ בשנת 1961. העלייה הייתה מאוד קשה. בשביל לקבל את אישור העלייה, נאלצנו להמתין זמן רב באוהלים, ומקומות נוספים בשביל להראות את נכונותנו לעלות לארץ ישראל, עד שסוף סוף עלינו לארץ. התרגשנו מאוד! הוריי נישקו את האדמה בהתרגשות רבה. סבתא שלי שעלתה לפנינו ארצה, והתגוררה בעיר עכו, חיכתה לנו בשדה התעופה ועמדה על כך שנתגורר גם בעכו. לפני שהגענו לעכו שלחו אותנו עם משאית של פרות, ללא מקומות ישיבה ותנאי נסיעה בטוחים.

המעבר למושב דובב

הגענו לעכו, התגוררנו שם במעברה בבניין העשוי כולו עץ. לאחר עשר שנים בעכו, בהן למדנו בבית ספר, נולדו אחיי הנוספים: אח ושתי אחיות. לאחר תקופה סבתא שלי החליטה שהיא רוצה לעבור למושב. להתקבל למושב היה תהליך קשה. המושב היה מושב שיתופי שרק עכשיו מתחיל להתפתח. סבתא שלי התקבלה למושב לאחר מאמצים רבים, והחליטה להביא עמה את כל ילדיה ובני משפחתה, למושב דובב הנמצא בגבול הצפון, על גבול לבנון סמוך לגדר.

היו לנו מטעים רבים של תפוחים, אגסים ,שזיפים ופירות נוספים. היינו ביחסי שכנות טובים עם הלבנונים בגדר הסמוכה. אנו היינו מביאים להם מפירות המטעים, והם הביאו לנו פיתות עם שמן זית וזעתר. היו לנו לולי תרנגולות בהם היינו אוספים ביצים, מגדלים את התרנגולות ומנקים את הלולים.

בגרות ונישואין 

עד גיל שמונה עשרה, אני ובעלי היינו חברים. היינו יוצאים עם מלווה, מכיוון שהיה אסור לצאת לבד. היינו הולכים אתו לכל מקום ולא היינו מתראים הרבה. בגיל שמונה עשרה הצהרתי על היותי דתייה בלשכת הגיוס, קיבלתי פטור מהצבא, והלכתי ללמוד ספרות ותפירה. באותה התקופה גם הכרתי את בעלי והתחתנו. עברנו להתגורר בקריית שמונה, ונולדו לנו חמישה ילדים.  ילדיי התחתנו. כיום אני סבתא ובעלת נכדים.

המצב בקריית שמונה היה קשה בעקבות המלחמה והקטיושות הרבות שהיו נופלות על העיר, במשך שנים רבות.

במהלך שנותיי טיפלתי בילדיי והייתי עקרת בית וכעת התחלתי לעסוק בעצמי. אני מתנדבת במקומות רבים כגון: בוועד למען החייל, (במשך שלושים שנה התנדבתי)בוועד השכונות, במועדון העיוור בקריית שמונה, באגודה למלחמה בסרטן ומקומות נוספים. היום אני מרשה לעצמי לצאת וליהנות מחיי, ללכת למועדוני נשים, ולהעשיר את הידע שלי בבית הספר ברנקו ווייס, בקריית שמונה, יחד עם הצוות והתלמידים המדהימים.

יש לי שמונה נכדים: ארבע נכדות וארבעה נכדים. אני נהנית מהם והם מכניסים אור לחיי ,ומשלימים עבורי את כל החסר.

הזווית האישית

אסתר שקלים ונאוה תהילה ג'רג'י השתתפו בתוכנית הקשר הרב דורי, בבית ספר ברנקו ויס בקריית שמונה, בהדרכת בר אברהם בתשפ"ג 2022 .