מאגר סיפורי מורשת

שמי הילה יוניוב, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מעלה למאגר המורשת של התכנית תיעוד של סבתי מצד אבי, רוזי. בסוף הסיפור על סבתא רוזי, תוכלו למצוא את עבודת השושרים הכוללת שהכנתי על המשפחה המורחבת.

שמה של סבתי הוא רוזי יוניוב. היא נולדה בארץ, בירושלים והיא בת 66. שמות הוריה הם סופי ועזרא דניאל, הם הגיעו לארץ ממומביי שבהודו. לסבתי שלושה אחים: איציק, יעקב ותמי, והיא (סבתא) הבכורה. היא נשואה לסבי, יעקב (יקי), ולהם ארבעה ילדים.

בשנות נעוריה היא למדה בבית ספר "למל" בירושלים. זה היה בית ספר לבנות בלבד והוא נחשב לבית הספר העברי הראשון בירושלים (לא בית ספר דתי, למרות שהוא היה רק לבנות). סבתי הייתה בצופים לפרק זמן קצר. היא חגגה בת מצווה כמו שהיה נהוג אז, בבית עם החברות הקרובות.

כשהייתה בת 10, פרצה מלחמת ששת הימים, הם גרו אז בירושלים, קרוב לגבול עם ירדן. במשך כשבועיים לפני שפרצה המלחמה, כל המשפחה עברה לגור עם הסבתא והדודה, כי כל הגברים היו במילואים והיו צריכים להכין את הבית למלחמה – להדביק סביב כל החלונות דבק, כדי שאם הם יישברו הם לא יפלו עליהם. הם גם מילאו שקים בחול כדי להגן על הקירות בבית ובבית הספר מההפצצות.

כשפרצה המלחמה, ביוני 1967, סבתי זוכרת שהיא הייתה בבית הספר ואת כולם הכניסו לחדר הטבע בבית הספר, כי הוא היה בקומת המרתף והילדים חיכו להורים שיבואו לקחת אותם הביתה. כשהגיעו הביתה כולם נכנסו למקלט.

בבית סבתי הייתה עוזרת לאימא שלה לפעמים בניקיונות ועבודות הבית השוטפות. היא לימדה שיעורים פרטיים ועשתה לפעמים בייביסיטר. בבית הספר היא נדרשה להיות בתורנות משמרות הזה"ב. כשהייתה ילדה היא הייתה משחקת עם חבריה מחבואים, תופסת, קלאס, חבל, חמש אבנים, כדור בסיס.

היה לה מנוי לספרית הפועלים וגם לספרית בית העם, כי היא מאוד אהבה לקרוא כל מיני ספרים. היא קראה את כל ספריהם של צ'רלס דיקנס ודבורה עומר, ועוד ספרים רבים של סופרים שונים. בשעות הפנאי היא בילתה עם חברים וחברות בשכונה. באותן שנים לא היו מחשבים, ולכן היו מבלים ביחד עם כל הילדים בשכונה במשחקים כמו: מחניים, קלאס, קפיצה בחבל, ועוד ועוד.

חוויית ההתבגרות החזקה ביותר הזכורה לסבתי היא הגיוס לצה"ל מיד לאחר מלחמת יום כיפור. היא גוייסה לחיל המודיעין.

דרכם של סבי וסבתי מצד אבי

סבא וסבתא שלי, יקי ורוזי יוניוב, נולדו בארץ, בירושלים בבית החולים "ביקור חולים" וגדלו באותה השכונה – שכונת בית ישראל.

לאחר שסבתי השתחררה מהצבא, היא התחתנה עם סבי. השכונה הירושלמית הלכה והתחרדה, ומשפחתי הייתה משפחה חילונית, מהחילונים האחרונים שנשארו בשכונה. החיים שם היו לא קלים לחילונים, והחרדים לא הקלו עליהם את החיים. הם נאלצו לחפש מקום אחר לגור בו והחליטו לעבור לגור במעלה אדומים, שהייתה בזמנו עיר בתחילת דרכה וגרו בה הרבה משפחות צעירות. כשהם עברו למעלה אדומים, כבר היו להם שלושה ילדים –ענבל הבכורה, אבי ושקמה – אחותו התאומה. כשהם עברו למעלה אדומים אבי היה בן 3 שנים.

כמשפחה צעירה, לקנות בית היה מאוד יקר, והם נאלצו לעבוד מאוד קשה כדי להצליח לשלם על הבית אליו עברו. זו הייתה החלטה שהשפיעה על כל חייהם ועל חיי אבי, שכן הם נאלצו לעבוד לעתים בכמה עבודות וכתוצאה מזה, הילדים נאלצו לעזור הרבה בבית.

אם הם לא היו עוברים למעלה אדומים, הם מאמינים שהיו עוברים לגור בשכונת רמות, בירושלים.

אל קובץ עבודת השורשים שהכינה הילה: 

הזוית האישית

הילה הנכדה המתעדת: למדתי במהלך התכנית והתיעוד הרבה מאוד דברים שלא ידעתי עליהם מעולם וכנראה גם לא הייתי יודעת עליהם, לולא היינו עושים את תכנית הקשר הרב דורי ואת חקר השורשים.