מאגר סיפורי מורשת

שמי אפרת צבר, בתכנית הקשר הרב דורי השנה יחד עם סבתא אסתר צבר, תעדנו את סיפורה.

סבתא אסתר מספרת על הדרך מרומניה לישראל

נולדתי בשנת 1953 בעיר Arad ברומניה, להורי יוסף ורחל. הייתי בת יחידה שנולדה אחרי 10 שנות נישואין. בגלל בעיות רפואיות של הורי לא נולדו לי אחים. בארץ גדלתי ברמת גן ולמדתי בבתי ספר דתיים.

בסיום התיכון רציתי ללמוד רפואה ולא התקבלתי, לכן למדתי הנדסה כימית בטכניון. שם הכרתי את נחום בעלי שלמד הנדסת מכונות. נשאנו בשנת 1974 ונולדו לנו חמישה ילדים: מרים, יואל, בועז, אורי, נועה. אימצנו בת נוספת בשם ורד.

זכינו וכיום יש לנו 16 נכדים: שירה, גלעד, איתי, איילת, מיכל, מעיין, אפרת, יאיר, עופר, יואב, יונתן, אלון, עידו, עומרי, אהוד, עמית.

העלייה לארץ

בשנת 1959 בהיותי בת חמש וחצי עליתי לארץ. בחרתי לשתף ולתעד את סיפור עלייתי ארצה.

הורי התחתנו בשנת 1945 והחליטו שיעלו לארץ ישראל בכדי שילדיהם יגדלו בישראל. אולם מיד אחרי מלחמת העולם השנייה, רומניה הפכה לחלק מ"הגוש הקומוניסטי"  וירד "מסך הברזל". כלומר רומניה לא אפשרה ליהודים לעלות לישראל.

רומניה לא הייתה מדינה חופשית. אסור היה ללמוד עברית, לערוך ברית מילה, מכתבים עברו צנזורה. סבא וסבתא שלי גרו בישראל ושלחו לנו מכתבים. אימא שלי נקראה כמה פעמים למשטרה ותחקרו אותה על ההתכתבות הזו.

בסוף שנת 1958 ההורים שלי קיבלו אישור לעלות לישראל. האישור הגביל אותם לקחת רק 70 ק"ג מטען לכל בן משפחה. המטען יכל לכלול רק חפצים אישים – בגדים, כלי מטבח, צעצועים וכדומה. אסור היה להוציא חפצי ערך – תמונות יקרות, חפצים יקרים, תכשיטים, כסף, ותשמישי קדושה (סידורי תפילה, טליתות, תפילין).

לפני היציאה מרומניה עברנו בדיקה גופנית לוודא שאנחנו לא מסתירים על הגוף כסף או תכשיטים. אני החזקתי ביד דובי קטן והמוכס הביא מספרים לחתוך את גופו ולוודא שלא מוסתר בתוכו משהו. אמי אמרה לו שלא יחתוך את הדובי אלא ייקח אותו לילדים שלו.

מרומניה נסענו ברכבת ליוון ומשם המשכנו במטוס לישראל. הגעתי לגן חובה ואבי התחיל ללמוד עברית באולפן בצפת. נחשו מי ידע עברית ראשון?

לאורך השנים הורי חשבו שהיה להם מזל לקבל אישור עליה לארץ אחרי 14 שנות המתנה. הם לא ידעו את הסיבה לכך שהם ועוד מאות אלפי יהודים מרומניה קיבלו אישורי עליה.

לפני כעשר שנים פורסם בתקשורת שממשלת ישראל שילמה לניקולאה צ'אושסקו נשיא רומניה תשלום עבור כל יהודי שקיבל אישור עליה לארץ ישראל.

בכתבה שמופיעה בעיתון "ישראל היום", "כך מכרה ממשלת רומניה את היהודים" – מסופר שלכל איש היה מחיר, אקדמאי עלה 3,000 דולר וילד עלה 497 דולר. בשנים 1958 עד 1965 עלו לישראל 350,000 יהודים מרומניה בזכות התשלום של ממשלת ישראל לנשיא רומניה.

יש לנו זכות גדולה לחיות בדור שבו יש לנו מדינה חופשית ואנחנו לא תלויים בחסדי אומות העולם. יש לנו צבא משלנו ומשטרה משלנו שיכולים להגן עלינו מפני כל מי שרוצה לפגוע בנו.

הדרך שלי ליזמות חברתית

בשנת 2006 עבדתי כמנהלת בדיקות תוכנה (QA) בחברת BMC . במסגרת העבודה הגעתי לכנס בדיקות תוכנה באנגליה. בכנס שמעתי הרצאה ששינתה את חיי. בעקבות זאת הקמתי תכנית שנקראת AQA  ששינתה עד היום את חייהם  160 אוטיסטים בתפקוד גבוה.

אוטיסטים בתפקוד גבוה הם אנשים עם קשיים תקשורתיים אולם הם גם מתאפיינים בתשומת לב לפרטים, דייקנות, קפדנות וצורך בחזרתיות. בגלל הקשיים התקשורתיים רובם נמצאים מחוץ למעגל העבודה וחיים מקצבת נכות למרות שלחלקם יכולות גבוהות.

ההרצאה ששמעתי בכנס, הייתה של יזם דני בשם טורקיל סונה שהקים את Specialisterne בשנה 2004. בהרצאה הוא סיפר שבנו השלישי אובחן על הרצף האוטיסטי וכאב מודאג הוא חשש לעתידו ולעצמאות של הבן. אולם הוא זיהה בבנו תכונות של תשומת לב לפרטים, דייקנות, קפדנות וצורך בחזרתיות וכאיש הייטק הוא העריך שתכונות אלו יכולות להתאים מאוד לעבודה בבדיקות תוכנה. במסגרת הפעילות שהוא הקים, בוגרים על הרצף האוטיסטי עוברים הכשרה בבדיקות תוכנה ומשתלבים בהצלחה בעבודה בחברות הייטק.

ההרצאה ריגשה אותי מאוד מכיוון שמצאתי כאן הזדמנות לשלב את הידע והניסיון המקצועי שלי בבדיקות תוכנה בעשייה חברתית.

חזרתי לארץ, יצרתי קשר עם אלו"ט ואחר כך עם עמותת אפ"י ששתיהן עמותות הורים של ילדים ובוגרים על הרצף האוטיסטי. הבנתי שגם בארץ קיים הצורך שזיהה טורקיל בדנמרק. התחלתי ללמוד את הנושא יותר לעומק, נסעתי לביקור בדנמרק להבין את צורת העבודה שלהם, ולאחר כשנה (בשנת 2008) יצאתי לדרך עם AQA – פעילות שמכשירה ומשלבת בוגרים על הרצף בעבודה בהייטק בבדיקות תוכנה.

התכנית הייתה חלוצית לזמנה, היות וכמעט לא היה ניסיון בארץ לשלב בוגרים על הרצף האוטיסטי בתוך מסגרות עבודה רגילות.

בניתי תכנית הכשרה, יצרתי קשר עם הביטוח הלאומי והתכנית עברה תהליך אישור של התמ"ת והכרה כתכנית שיקום תעסוקתי. כיום מופנים אליה מועמדים על ידי הביטוח הלאומי, פסיכולוגים, פסיכיאטרים ומפה לאוזן.

המועמדים עוברים תהליך מיון שלאחריו הם מתקבלים לקורס הכשרה בבדיקות תוכנה. הקורס מכשיר אותם גם מבחינה מקצועית וגם נותן להם כלים להתמודדות התקשורתית שכרוכה בעבודה.

המסיימים בהצלחה מופנים לחברות הייטק, שם הם עוברים תהליך מועמדות שבסופו הם מתקבלים לעבודה ככל עובד מן המניין. התהליך כולו מלווה על ידינו בכדי לתווך את הנושאים התקשורתיים. העובד והמנהל מלווים על ידינו במשך כשנה בכדי לענות על כל שאלה או התלבטות שעשויות לעלות במהלך העבודה.

עד כה הוכשרו ושולבו מעל 160 בוגרים בכ-100 חברות הייטק. לשמחתנו, רוב השילובים עלו יפה ויש שביעות רצון רבה גם מצד העובד וגם מצד החברה הקולטת. כרבע מהחברות קלטו עובד נוסף בעקבות השילוב המוצלח של העובד הראשון.

בשנת 2019 ציינו עשור לפעילות באירוע שנערך בחברת מיקרופוקוס ביהוד. באירוע המרגש השתתפו, בוגרי התכנית ובני משפחותיהם, מנהלים שקלטו את הבוגרים ושותפים לדרך.

מבחינת העובד זהו מהלך משנה חיים עבורו היות והוא הופך ממקבל קיצבה למקבל משכורת וכמובן הוא מקבל תחושת ערך בעבודתו. החברה שקולטת אותו זוכה בעובד מסור ונאמן, יציב תעסוקתית שאינו נשחק גם בעבודה חזרתית ושומר על איכות עבודה גבוהה לאורך זמן. ההורים והמשפחה של העובד חשים תחושת הקלה שהוא הופך לאדם עצמאי שיכול לפרנס את עצמו וכל האווירה בבית הופכת לנעימה יותר.

במהלך הפעילות הופיעו עליה מספר כתבות בתקשורת:

שילוב אנשים על הספקטרום האוטיסטי נותן ערך לחברה כולה

כל אדם הוא סיפור הצלחה: המיזם שמכשיר ומשלב אנשים על הרצף בהייטק

הייטק לכולם

בלי הנחות: המיזם שמשלב עובדים על הספקטרום בחברות הייטק

תמונות משפחתיות עם הורי, רחל ויוסף ברומניה לפני העלייה לארץ

תמונות מאירוע העשור לפעילות של AQA

הזוית האישית

סבתא אסתר: נהניתי לחלוק עם נכדתי אפרת תחנות שונות במסלול חיי. היה לנו זמן איכות משותף שבו יכולנו לשוחח בנחת על עברי.

נכדה אפרת: נהניתי לכתוב עם סבתא את הסיפור שלה ואהבתי לבלות איתה.