מאגר סיפורי מורשת

שמי ליאור כהן, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני משתף את הסיפור המשפחתי של סבתי פרידה ביסטרי.

סבתי נולדה בתאריך 25/12/1953 תשי"ד, בארץ ישראל בעיר תל אביב. את הילדות עד גיל כתה א' היא העבירה בעיר תל אביב, בגיל שש היא ומשפחתה עברו לגור ברמת גן ושם היא גרה בשכונה שנקראת תל גנים, היא גרה ממש ממול לבית הספר, בהפסקות ילדי בית הספר (החברים), היו עולים לביתה לבלות שם את ההפסקה.

סיפור מצחיק שקרה לה בילדות בבית ספר: אימא של סבתא שלי הייתה אהובה מאוד על ילדי הבית ספר, מכיוון שהייתה מצחיקה אותם כל הזמן והם כל הזמן רצו להיות איתה. יום לפני הטיול השנתי, סבתי חלתה וילדי הכיתה שלה עלו לביתה כדי לשכנע את אימא שלה שתבוא איתם לטיול!

סבתי גרה בבית בן שלוש קומות, בקומת הקרקע, הייתה להם גינה יחסית גדולה ומה שזכור לה במיוחד מהגינה זה עץ השסק הגדול בחצר. בין השכנים בשכונה היו יחסים מעולים (כמו משפחה אחת גדולה), כאשר אימא שלה הכינה משהו לאכול, דבר ראשון שהיא הייתה עושה זה להביא אוכל לשכנים, בנוסף, אביה היה עוזר ומתקן לשכנים את הרכבים.

המשחקים האהובים עליה כאשר הייתה ילדה היו משחקים כמו: קפיצה בחבל, מחניים, תופסת והם היו משחקים במשחקים אחה בחצר בית הספר. כאשר היו הצגות סוף שנה, סבתי ואחיה היו עולים לגג הבניין שלה שהיה ממש ממול בית הספר והיו רואים משם את ההופעות.

סבתי הייתה חלק מחבורת בנות, כל אחר צהריים היה הייתה נפגשת איתן לשחק במשחק שנקרא פרסים (קלפים עם תמונות עליהם) והן היו מחליפות ביניהן קלפים. לסבתי יש חברות שהיא נשארה איתן בקשר מכיתה א' ועד היום הם נפגשות.

סבתי הייתה תלמידה טובה, היא לא הייתה מפריעה בשיעור, היא הייתה שקטה בדרך כלל. היא לא אהבה ללמוד כל כך בתקופת התיכון למשל, היא שנאה כל רגע בגלל המורים הקשוחים שהיו שם.

בית הספר שלי עכשיו שונה בהרבה מבית הספר שלה כיום בית הספר מתקדם יותר לתלמידים יש יותר חופש במידה עצמה הלימודים הם יותר בקבוצות ועם דגש על עבודת צוות.

את ימי ההולדת בביתה היו חוגגים בצניעות, באינטימיות. הבנות שחגגו בת מצווה קיבלו (בדרך כלל) שעונים ושרשראות.

סבתי היא הבת הבכורה במשפחה מעמד זה לא עזר לה בילדות בגלל הבדלי הגיל בין האחים (שלושתם נולדו שנה אחרי שנה).

הכרות עם סבא

סבתי פרידה וסבי מוטי הכירו בשארם א' שייח בזמן מלחמת יום כיפור. היא בדיוק השתחררה מהצבא שבועיים לפני פרוץ המלחמה. כאשר המלחמה התחילה קראו לה למילואים. (שם היא שירתה באותה יחידה ביחד עם סבי, שם סבי וסבתי שרתו אחד ליד השני) במשך חצי שנה ושם בעצם התחיל הקשר הזוגי ביניהם.

הצעת נישואין מיוחדת לא הייתה, הם פשוט החליטו שהם מתחתנים. את החתונה שלהם ההורים ניהלו (כך היה מקובל באותו זמן), החופה הייתה בבית כנסת ברמת חן ומשם הם הלכו לחגיגה עצמה בכפר המכבייה. הזיכרון שיש  לה מהיום הזה הוא זיכרון של היום המיוחד הזה שהוא רק שלה כולם באו לכבוד ולכבוד סבי.

סבתא וסבא ביום נישואיהם

בתקופה בה סבי וסבתי התחתנו היה מקובל מאוד לצאת לירח דבש, את ירח הדבש שלהם הם העבירו במלון נפטון שבאילת. סוג המתנות שהיה מקובל לקנות באותו זמן היו רהיטים לבית (כוסות,צלחות…).

בתחילת הנישואים הם גרו ביחידת דיור ברמת גן למשך חצי שנה ולאחר מכן הם עברו לגור בחיפה במעונות שבטכניון, בגלל העבודה של סבי. הפרנסה שלהם כמשפחה חדשה הייתה מהעבודה של סבי בטכניון ושל סבתי בבנק שם עבדה 43 שנים (לא באותו סניף).

לסבא וסבתא היו כמה תחומי עניין משותפים. הבילויים המשותפים שהם אהבו ביחד היו ריקודי עם, סרטים, הופעות, הצגות והרבה מאוד טיולים מאורגנים מהעבודה.

סבתי התחילה להיות אימא בגיל 24, שנתיים וחצי לאחר החתונה. ההורים משתי הצדדים לחצו עליהם להפוך להורים ישר אחרי החתונה כי כך היה מקובל באותו הזמן. הערכים שהיה הכי חשוב להם להעביר לילדיהם היו ערכים של כבוד לזולת, אדיבות, אופטימיות, אמפתיה, הגינות, חברות, יושרה וסובלנות. הערך שהיא חושבת שהכי חשוב שילדיהם ונכדיהם יאמצו זה להיות בן אדם לפני הכל.

 סבא וסבתא – הורים צעירים

סבתי העבירה את השירות הצבאי שלה באילת, השירות היה שירות שעבר בכיף, היא שירתה רחוק מאוד מהבית ולכן היא הייתה מגיעה הביתה כל שבועיים בסופי שבוע. תפקידה בצבא היה מרכזנית במרכזייה הצבאית באילת. השירות הצבאי תרם לה במובנים של אחריות, עצמאיות, חברתיות ועוד…

סבתי לא למדה באוניברסיטה (לאחר הצבא). לאחר הצבא היא למדה בלימודי ערב מכיוון שבבוקר היא עבדה, הלימודים התקיימו בגבעתיים והנושא אותו היא למדה היה גרפיקה.

העבודה שסבתי עבדה בה ישר אחרי הצבא היה עבודה בבנק, את העבודה הזאת היא בחרה בגלל המלצה של חברה מהמילואים שהמליצה לה על תחום זה בגלל המשכורת הגבוהה יחסית שקיבלו שם. מאז היא עבדה בבנק במשך 43 שנה שבמהלכם עברה כשישה סניפים, בתחילת הדרך בבנק היא עבדה כטלר (חילקה את הכסף בקופה) לאחר מכן היא עבדה כיועצת השקעות ועד ליום פרישתה זה היה התחום שבו היא עסקה.

הזוית האישית

ליאור: אני נהניתי מאוד לעבוד עם סבתי ולשמוע את סיפור החיים שלה, אני רוצה לאחל לסבתי הרבה בריאות ושתהיה מאושרת עוד המון שנים ושאני אוהב אותה.