מאגר סיפורי מורשת

שמי דריה דור, אנ י משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי ובמסגרת זו בחרתי לתעד את סיפורה של סבתי האבובה אותה אנחנו מכנים בשם "סאסא".

תחילת הסיפור – מרוקו

לסבתא שלי טובי, אנחנו קוראים במשפחה "סאסא", שם שנתנה לה אחותי הגדולה ליה שלא הצליחה להגיד סבתא בתור ילדה קטנה ומאז כולנו במשפחה קוראים לה סאסא.

לסאסא שלי סיפור מיוחד. היא נולדה בעיר פס במרוקו הרחוקה. פס הייתה עיר גדולה ויפה, סאסא לא ממש זוכרת משם דברים כי היא עלתה לארץ כשהייתה בת שלושה חודשים.

לפי התעודות שניתנו לסאסא עם העלייה לארץ היא נולדה בתאריך 13 ביולי 1953, אבל זה לא מאוד מדוייק. בחו"ל לא היו נותנים תאריכי לידה מדויקים, וגם לא היו נותנים תעודות לידה כמו בארץ. בדרך כלל יהודים ידעו מתי היומולדת שלהם לפי קירבה לחגים ומועדים. בתעודת זהות של סבא רבא, אבא של סאסא, כתבו שהיא נולדה בתאריך:  8.8.1954, אבל שסאסא בתור נערה קיבלה תעודות זהות הופיע שם התאריך: 13.7.1953, אז לסאסא יש שני תארכי לידה ובשנים האחרונות אנחנו חוגגים לה יומולדת באוגוסט.

סבא רבא שלי, מסעוד נולד בעיר קסבי, שהייתה חלק ממדינת אלג'ריה. הוא למד תורה אבל החליט בגיל שמונה עשרה להצטרף לצבא הצרפתי ולהפוך לחייל. הוא דיבר צרפתית וגם סאסא מבינה קצת וזוכרת שירים. אבא של סאסא היה בצבא הרבה זמן ובגיל 42 השתחרר והגיע למרוקו. הוא למד נגרות ושם בעיר פס הכיר את סבתא רבתא שלי, עליזה, שהייתה אלמנה עם ארבעה ילדים והמתינה בעיר פס לעלות לארץ ישראל. גם סבא מסעוד רצה להגיע לארץ ישראל.

סאסא מספרת על סבתא רבתא, עליזה, שהיא הייתה אישה חזקה וחכמה. היא עבדה וטיפלה בארבע ילדים ולא הסכימה להתחתן סתם שוב, היא חזרה לגור בתור אלמנה אצל אבא שלה שדאג לה, אבל כשהכירה את סבא רבא, מסעוד, הסכימה להתחתן וביחד הם והצטרפו לקבוצה שרצתה לעלות לישראל. העלייה לישראל לא הייתה פשוטה והאוכלוסייה הערבית במרוקו הקשתה מאוד על היהודים שרצו לעזוב. היה צריך לעבור ממקום למקום עד שמגיעים לאונייה וממנה מתחיל המסע לארץ ישראל. זה לא היה במטוס כמו שאנחנו רגלים היום.

בזמן שהמתינו לעלות לארץ, נולדה אחות של סאסא, דינה. הבת הבכורה של סבא רבא מסעוד. שלוש שנים אחרי שנולדה דינה, נולדה סאסא. הם המתינו לעלייה ובסוף הגיעה המשפחה באונייה דרך צרפת ואיטליה לישראל. סאסא הייתה בת רק בת שלושה חודשים. המשפחה הגיע לארץ באוקטובר, קצת אחרי סוכות.

 תעודות העלייה לארץ ישראל עם חותמות המדינות השונות שעברו בדרך

כשמשפחת זגורי הגיעה לארץ סבא רבא וסבתא רבתא רצו להיות חקלאים, למרות שלא ידעו לעבוד אדמה. מדינת ישראל הייתה מדינה צעירה בקושי בת שש. הם הגיעו למושב רווחה ליד אשקלון בהמלצת דודים שכבר היו בארץ. הרצון לעבוד את האדמה לא הצליח וסבא רבא החליט לעבור לקריית טבעון שם גדלה סאסא. כמו שהיא מספרת זה היה מקום ירוק ויפה עם הרבה טבע ושכנים טובים. בבית שלהם שהיה בית פרטי הייתה גינה גדולה עם עצי רימון, עץ שקד, עצי שזיף, גפנים שהקיפו את כול הגינה, עצי הדר, פרחים ועוד.

קצת זיכרונות ממרוקו

שאלתי את סאסא על חפצים מיוחדים שנשארו ועברו במשפחה ממרוקו להיום והם חלק מהסיפור והזיכרון המשפחתי. יש לנו חנוכייה עתיקה שנשמרה, שטיחים מיוחדים שהם עבודות יד שסבתא רבתא הביאה, שמיכה מיוחדת שנשמרה מצמר כבשים עבודת  יד, סכ"ום מיוחד שנשאר. מעניין היה לראות את הבית שלהם במרוקו, אבל אי אפשר ונשארו רק קצת חפצים.

בבית הספר היסודי

סאסא מספרת שלמקום בו גדלה קראו קריית עמל, מאוחר יותר המקום התאחד עם קריית טבעון, שמו עד היום. היא גדלה ברחוב גולומב, רחוב יפה ונעים, ולמדה בבית הספר היסודי בקרית עמל. בגיל חמש הייתה בגן חובה וכבר הכירה חברות איתן הלכה לכיתה א' ומאוד התרגשה להגיע לבית ספר וחיכתה לפגוש את המורה אביבה. יש לסאסא חברות מילדות שעד היום הם חברות. עד היום היא זוכרת את היום הראשון לכיתה א' ואת ההתרגשות ללכת לבית הספר. סאסא מספרת שהייתה באה מוקדם מוקדם לבית הספר, הולכת ברגל, ומחכה לראות את המורה שלה מגיעה לכיתה. סאסא הייתה תלמידה "בסדר" להגדרתה, תמיד הקפידה לעשות שיעורים. כשהייתה בכיתה ב' התחלפה המורה לשלומית, אותה אפשר לראות בתמונה. סאסא מאוד אהבה ללמוד תנ"ך, ואפילו השתתפה בהצגה בתפקיד רבקה, להצגה קיבלה שמלה חדשה חגיגית שסבא רבה קנה לה במיוחד, מחיפה. היא מאוד אהבה חקלאות שלמדו בכיתה ד' , עד היום היא אוהבת חקלאות וגם שיעורי התעמלות. בבית גידלו תרנגולים, ארנבות, חלזונות והיא אהבה  לטפל בהם. היה להם גם כלב, הוא גם שמר על הבית. תמיד גם היו בבית חתולים, שהיו מתחת לעמודים של הבית וגם במרפסת. לא הייתה חטיבה כמו היום אז למדו עד כיתה ח' ביסודי.

אחר הצהריים סאסא אהבה להיות עם חברים וחברות שהם בקשר עד היום. היו גם חוגים, קרמיקה למשל וריקודי עם שמאוד אהבה. לא היה מצב כלכלי קל בבית, אז היא נגנה רק קצת בחליל. ועד היום מאוד אוהבת מוסיקה. הייתה להם חבורה והם טיילו הרבה ביחד, הקימו מחנות, אירגנו לבד קייטנות, חגיגות פורים ול"ג בעומר משותפים. ימי חג  סוכות היו ערבי שירה, סיפורים, ישנו בסוכה והיה כייף. זו תקופה שהשפיע עליה עד היום.

המשחקים האהובים על סאסא היו גומי, קלאס, חמש אבנים והרבה משחקים בטבע. גם משחקי כדורסל במגרש ליד הבית ומשחק  בחביות עליהם היו הולכים, זה היה משחק מיוחד. דמקה, מונופול, היה משחק בשם איפה היית ומה עשית כשהיו בחבורה.

בתמונה: כיתה ב' בקריית טבעון –  סאסא בשורה שנייה שלישית מימין

סאסא, עומדת משמאל, בטבעון עם האחות דינה וחברות בטיול בטבע

סאסא, מימין למטה, עם חברים

האחים הנוספים של סאסא

סבתא סאסא מספרת לי:

"עד גיל 10 בערך, חשבתי שיש לי שני אחים, דינה שגדולה ממני בשלוש שנים וחיים שקטן ממני בארבע שנים. היום חיים גר במעלות ודינה פה בכ"ס. בגיל עשר בערך, אני זוכרת שאימא שלי הייתה מאוד עצובה פתאום. תמיד היו לנו בבית תמונות של נשים יפות, ופתאום בדיוק בניקיונות לפסח אימא שלי הייתה מאוד עצובה ובכתה פתאום. לא הבנתי מה קרה. שאלתי מה קרה והיא אמרה שהם לא יכולים לצאת, היא בדיוק קיבלה מכתב. ואז היא סיפרה לי שיש לה ילדים בחוץ לארץ, שהיא הייתה אלמנה, עם ארבעה ילדים והם נשארו שם והם צריכים לבוא לארץ ולא נותנים להם. לאט לאט הם הגיעו. אחותי אליס מאופקים והכרתי אותה, אח"כ עלתה מרי שגרה במעלות, הייתי מבלה איתה חופשות, אח"כ הגיעה אנט שגרה בדימונה ואחרון הגיע מיכאל כבר הייתי בכיתה ח' לאשדוד. ככה הבנתי שיש לי עוד אחים ומשפחה גדולה יותר. הם דתיים ואנחנו לא אבל כייף שיש לנו משפחה גדולה.

מיכאל האח הבכור של סאסא

תקופת נהלל

סאסא מספרת על הלימודים בנהלל:

כבר מהלימודים בבית הספר היסודי "קריית עמל" אהבתי חקלאות. היה לנו מורה לחקלאות וגינון, רומנו, שהיה גם שכן שלנו, שממנו למדתי המון. זה  המחיש לי כמה אני אוהבת חקלאות ורוצה לה ללמוד בבית ספר המיועד לזה ונרשמתי ללימודים בנהלל שהיה קרוב לבית למרות התנגדותם של הוריי שאלך ללמוד בפנימייה. גם שם היינו חבורה נהדרת ואנחנו חברים עד היום. אין ספק שהיציאה לפנימייה עיצבה בי שינויים רבים. הרבה ערכים כמו: סבלנות לזולת, אהבה לעזור אחד לשני, חיים בחדר בצמצום, לצאת לעבוד בחקלאות השקם בבוקר וללמוד אחה"צ, אחריות, עבודה עם תוצאה וציון בהתאם לתפוקה.

הכרתי חברים נהדרים שחלקם אתנו היום. ההתמחות שלי בנהלל הייתה ברפת זאת הייתה קבוצת העילית של כול שכבה "הרפתנים היו הכי הכי".

בכיתה י"ב הייתי תלמידה אקסטרנית, וחשבתי על הרעיון של בית הספר לאחיות ונרשמתי ללימודים. בית ספר לאחיות לא היה האפשרות הראשונה שחשבתי עליה. עבדתי בכמה עבודות בי"ב כדי לשלם על הלימודים ובהתחלה בכלל חשבתי לעסוק בחקלאות. קראתי מאמר על אחיות וגם באה השכנה שאמרה שהיא לומדת בבית ספר לאחיות בתל אביב. פתאום נדלקה לי מנורה של העניין בתחום, נסעתי באוטובוס ורכבת לראיון בתל אביב , ספרתי שאני בנהלל ועושה בגרות וישר אמרו שמאוד ישמחו שאבוא. סבא, אבא שלי, לא התלהב בכלל, הוא ידע מה אחיות עושות כי הוא נפצע בעבר, אני לא כל כך ידעתי אבל אני לא מתחרטת לרגע על ההחלטה הזו.

הלימודים התחילו קצת לפניי מלחמת יום הכיפורים. יצאתי לבית הספר לאחיות שם למדתי באהבה מקצוע נפלא שמלווה אותי עד היום על ידי מורות מעולות למקצוע אשר הטביעו בי חותם מקצועי "אין דבר כזה אי אפשר" .

כאשר פרצה המלחמה, נאלצתי לעשות הפסקה בלימודים ולהתגייס לצבא. את השירות הצבאי עברתי בתל השומר בתור אחות  ושם פגשתי את סבא עמי בעלי לעתיד. את לימודיי הסיעוד השלמתי בתל השומר שם עבדתי כאחות.

חבורת נהלל סאסא בשורה שנייה מלמטה, שלישית משמאל

בגדנ"ע בבאר אורה

בית הספר לאחיות ובצבא

הגעתי לתל השומר במסגרת הצבא היות וזאת תקופת חירום עם המון פצועים אשר מחלימים האווירה מאוד קשה, מחזירים שבויים פצועים הזקוקים להמשך טיפול נמרץ. עבדנו קשה ונאלצתי לשרת שנתיים לא 18 חודשים כנהוג בצה"ל. לבקשתי שרתי במחלקת נוירוכירורגיה מקצוע קשה בסיעוד לסייע לפצועים לאחר פגיעות ראש קשות ולהביא לשיקומם. בזמן השירות בתל השומר הכרתי את סבא עמי שהיה חתיך ונחמד ושרת בחיל האוויר.

 עם האחות המדריכה אשר בהמשך מונתה לאחות הראשית בישראל, שוש ריב"א שקידמה את מקצוע הסיעוד לרמה אקדמית.

סאסא טובי בשירות הצבאי

הסיפור של סאסא וסבא עמי

סאסא וסבא הכירו בצבא. סאסא מספרת: ידענו שנתחתן וחיכנו שאשתחרר מהצבא. סבא היה בקבע ורצינו להתחתן בבית החייל, זו הייתה הטבה לחיילים, אבל לא היה מקום בתאריכים שרצינו, ואנחנו התחתנו בתאריך: 5/9/1976 בתל אביב.

סבא הציע לי נישואין שאמרתי לו שעוד מעט אני משתחררת ואני הולכת ללמוד בחיפה וחוזרת לגור אצל ההורים שלי ואז הוא אמר מה פתאום נתחתן ונשאר יחד זה היה יום שישי בערב בסיבוב בילוי הקבוע עם החברים בדיזנגוף ויושבים בתל אביב. כאשר החלטנו שנתחתן באנו לספר בשישי בצהריים להורים של סבא, והלכנו לבחור טבעת. אחר כך במוצאי שבת ההורים של סבא באו להורים שלי, אימא שלי הכינה ארוחת ערב, חיכיתי בהתרגשות וקניתי בגדים חגיגיים וסבא עמי הגיע חתיך ומאוד התרגשתי והביאו לי את הטבעת וסיכמו את כל החתונה אבא שלי ואבא של סבא דיברו בצרפתית והיה מרגש ושמח.

סאסא עם סבא החתיך בתקופת החברות בתל השומר בימים שאפרו היה באופנה

סאסא טובי וסבא עמי ביום חתונתם

סאסא טובי וסבא עמי ביום חתונתם עם בני המשפחה

עבודתה של סאסא כאחות

סאסא אחות כבר 48 שנה. היא עבדה 15 שנה בתל השומר במחלקה הנוירוכירורגית וגם הייתה מדריכה של אימהות צעירות לאחר לידה. היא מספרת שמכל התפקידים שעשתה הכי אהבה להיות אחות בטיפול נמרץ, כי זו עבודה שדורשת הרבה ידע ושכל. אחות בטיפול נמרץ מנהלת את כל הטיפול בחולים קשים ומורכבים שלרוב בסכנות חיים וצריך כל הזמן להפעיל כל ידע שיש כדי להיות מוכנה כל הזמן למצבים המשתנים שלו, זה תפקיד מאוד מורכב ועם הרבה מכשרים מתקדמים. האחות מקבלת את כל הבדיקות שלו ומעבירה א"כ ניתוח ועיבוד נתונים לרופא. אחרי תל השומר עברנו לכפר סבא ומשם עברתי לעבוד בבית החולים מאיר. עבדה במיון בבית החולים ובמרפאת אי ספיקת לב. העבודה שלה הייתה מאוד מגוונת וגם היום היא מלווה ומדריכה חולים בקופת חולים מכבי ועוד מעט בקיץ תפרוש לפנסיה סופית.

המעבר לכפר סבא

בתחילת הנישואין וגם שאימא שלי, שירן נולדה גרה המשפחה בקריית אונו. גם נטע דודה שלי נולדה בקריית אונו. המשפחה גרה ברחוב לוי אשכול בקומה 8. בכל הזמן הזה סאסא מספרת שהיא רצתה לחזור לבית פרטי ולאדמה ולכן התחילו לחפש בית עם גינה. המקום הנבחר היה בית פרטי בכפר סבא. קודם לכן גרו תקופה קצרה במגורי האחיות ברמת גן ואימא שלי שירן למדה שם בכיתה ב'. בקיץ 1988 שאימא הייתה בת שמונה הגיעה המשפחה לכפר סבא לשכון ותיקים. פה נולדה דודתי הדר ודוד שלי עידו. סאסא עזבה את תל השומר ועברה לעבוד קרוב לבית בבית חולים מאיר.

כשעידו נולד, אימא שלי שירן כבר הייתה בת 12 והבית שהיה קטן עבר בנייה מחדש. סאסא וסבא תכננו והיו חלק בלתי נפרד מהבנייה של הבית. הרבה דברים הם עשו לבד. בזמן הבנייה המשפחה גרה ברחוב הכלנית בכפר סבא. ושהבית היה מוכן חזרו חזרה לשיכון ותיקים. התקופה של הבנייה הייתה מרגשת ומעניינת ואימא שלי ממש זוכרת אותה כי היא הייתה בגילי אותו הזמן. היום אנחנו גרים בבית של סאסא וסבא, עברנו לכאן לא מזמן.

סאסא וסבא, אימא שירן ודודה נטע והדר התינוקת הקטנה

על הנכדים

סאסא מספרת שהפכה לסבתא באושר ושמחה, כשליה אחותי הגדולה, הנכדה הראשונה, נולדה והיא כבר בת 15 וחצי היום. חיכו הרבה שתצא כי הייתה לידה לא קלה. כמעט ארבע שנים א"כ לקראת פסח נולדתי אני. סאסא מספרת שהלידה שלי הייתה כמו בסרט בשירה ובשמחה. היא מספרת שאימא שלי אמרה: היום אני יולדת והלכה לבית החולים. סאסא לקחה את ליה לסרט וחיכתה להגיע לבית החולים כי אבא שלך היה עם אימא לבד, ואימא לא יולדת בלי סאסא. כסאסא הגיעה לחדר לידה הייתה חגיגה עם שוקולד, קפה והרבה צחוקים. סאסא מספרת לי שאני ילדה יקרה מקסימה וטובה נולדתי בשמחה. כמה שנים אחר כך דודה שלי נטע הביאה לנו את לוקאס ופיטר והצטרפה גם אלה של עידו, אבל הם רחוקים קצת בגבעתיים. ואני סאסא רק מחכה להיות אתכם ואוהבת אתכם יש לי היום חמישה נכדים ועוד אחת בדרך והלוואי ויהיו עוד.

הזוית האישית

דריה דור: נהנתי מאוד לשמוע מסאסא שלי את הסיפור המשפחתי. היה מעניין מאוד, למרות שלקח לי זמן לכתוב את השאלות ולתכנן. אימא עזרה לי לחשוב על הדברים וגם סאסא. הקלטנו את הראיונות אז היה עוד יותר מעניין לשמוע אותם אחר כך. את התמונות וחלק גדול מהסיפור אני מכירה מהעבודה שעשתה אחותי ליה, אבל עכשיו אני כתבתי את הסיפור ממה שסאסא סיפרה לי איך שהתאים לי. כל התהליך היה קצת קצר אבל מעניין ומלמד כי זה השורשים שלנו כמשפחה וחשוב להכיר אותם.