מאגר סיפורי מורשת

ילדות

סבי, גרי, נולד בטביליסי, גיאורגיה בשנת 1945, בתום מלחמת עולם השנייה. באותן תקופות, הילדים של פעם לא היו בעלי טלפון נייד שהיה עימם בכל עת, או מחשב נייח, ובכלל אינטרנט לא היה קיים באותה תקופה כלל! ההורים נאלצו להכין ולאלתר צעצועים מחומרים שנמצאו בבית בעקבות חוסר משחקים וצעצועים בחנויות.

סבי מבהיר שבילדותו ואף עד היום, יש לו אהבה בלתי-מוסברת לחיות. הוא מספר לי שכאשר היה ילד וחיפש כיצד להעסיק את עצמו, הוא היה משחק בכל דבר שמצא ברחוב או בבית, בין אם זו פסולת זרוקה או חפץ במטבח של אמו. לכן, כאשר זכה לקבל את הצעצוע הראשון שלו, הרגע היה בלתי נשכח עד כדי כך שהוא חרוט לו בזכרונו עד היום. הצעצוע היה כרכרה עם סוס ואותו קיבל ליום הולדתו. סבי מספר לי שלמד כל פרט קטן של אותו צעצוע בהיותו כה חשוב ומיוחד בעבורו. הכרכרה הייתה בצבע חום עם ספסל בתוכה, גלגלים מבריקים מסתובבים. ואת פרטי הסוס הוא זוכר כאילו הכל קרה אתמול. הסוס היה נראה כה אמתי שאף החליט לקרוא לו על שמו של סוסתו של מוכר החלב שהיה מסתובב ברחובות העיר מדי בוקר.

הצעצוע היה כה יקר לליבו, הוא התגאה בו ואף פחד לגעת בו כדי שלו ייהרס או ייפגע. עד כדי כך שהוא אפילו לא היה משחק בו, אלא מחזיק אותו בידיו ובוהה בו למשך דקות ארוכות. עד שלפתע, גילה פרט אחד מעניין ומצער, סבי הבחין בעיני הסוס, הן היו אומללות ועצובות. הוא בתוך תוכו הבין שלסוס כואב להיות קשור לכרכרה ולמשוך אותה ללא הפסקה. וללא היסוס, הוא פירק את הכרכרה על מנת לשחרר את הסוס מהרצועות הכואבות, "כדי שישתחרר לחופשי!" כך סבי אמר.

מיותר לתאר את ההלם של הוריו כאשר גילו מה סבי עשה, כיצד פירק את הצעצוע שניסו להשיג במשך זמן רב, רק כדי לשחרר את הסוס. רק בגלל אהבתו לחיות. אמנם, אמו חיבקה אותו חזק ואמרה לו שהיא בטוחה שהסוס מרוצה להיות בחופשי, והכל בזכותו.

עד היום סבי מביע את אהבתו לחיות בטיפול בחיות המשוטטות ברחובות סביב ביתו וטיפול בחיות מחמד.

חפץ

במשפחתנו, סבתי מספרת, עוברת טבעת זהב עתיקה עטורת שלושה יהלומים. מדי פעם ראיתי את הטבעת על ידיה, אך מעולם לא שאלתי מניין הטבעת ומה סיפורה.

בהיסטורית משפחתי היו זמנים קשים מאוד מבחינת רעב, עוני אבל מעולם לא העלו בדעתם למכור את הטבעת, בגלל האמונות הקשורות לטבעת, אך היא הייתה יקרה כמזכרת מנשים לנשים במשפחה.

סבתי סיפרה שטבעת זו עוברת בירושה, כבר מספר דורות, אך רק בקו הנשי. הנשים אשר ענדו טבעת זו בדורות משפחתי בטוחות ומספרות שטבעת זו מביאה מזל טוב לבנות המשפחה. מהארכיון המשפחתי נודע לי שסבתא רבתא שלי קבלה טבעת זו בגיל ההתבגרות מאמה, וכך התחילה המסורת. סבתא רבתא שלי מעולם לא הורידה את הטבעת, הטבעת הייתה בעצם מביאה כמעין ברכה על האישה העונדת אותה. למשל, החלמה מהירה לאחר ניתוח קשה או חילוץ בלתי יאומן מרכבת מופגזת בזמן מלחמה.

במשפחתנו מועברים הרבה מאוד חפצים, לקחים, ערכים אחרים, כמו למשל מתכונים גאורגים שסבתי מבשלת או שאבי מבשל בשבתות בבוקר. לעומת זאת, העברת הטבעת המסופרת מאבא לבת היא אחת המסורות הכי חשובות ועיקריות במשפחתנו. חשוב לנו להעביר אותה ולהמשיך את המסורת כדי שכל אישה שתענוד אותה תדע את ההיסטוריה שלה ומניין היא מגיעה.

עלייה לארץ ישראל

סבי עלה לארץ ישראל בשנת 1974, כאשר בשנים הללו בגאורגיה זו הייתה תקופת "מסך הברזל" וכדי שממשלת ברה"מ לשעבר תסכים ליהודי גאורגיה לעלות לארץ, קבוצת יהודים גאורגים קיימו שביתת רעב בחזית בית הדואר במוסקבה. בעקבות אותו מאבק של יהודי גאורגיה, הוביל שינוי היסטורי בעמדת השלטונות הסובייטים ובמהלך שנות ה-70 החלה עלייה לישראל. סבי ומשפחתו היו חלק מהעלייה ההיסטורית הזאת, הם נאלצו לעזוב ולצאת למסע של ניתוק מוחלט מארץ מולדתם, חבריהם, את העיר שכה אהבו. במיוחד בזמנים ההם אנשים עזבו את ברה"מ ללא אפשרות לחזור או לבקר את המדינה ממנה באו.

בזמנו, סבי היה עיתונאי צעיר מוצלח, עורך עיתון, בעל תכניות ושאיפות לעתיד בתקווה שימשיך לעסוק בעבודתו. במשך תפקידו כעיתונאי היה עליו לארח משלחת עיתונאים מיוגוסלביה למשך שבוע, הם בילו ברחבי גיאורגיה, הכירו והתחברו אחד עם השני. לאחר שאותה משלחת חזרה ליוגוסלביה, לא עבר זמן רב וסבי והקולגות שלו קיבלו הזמנה לביקור ביוגוסלביה מאותה משלחת. עד אז, סבי מעולם לא יצא מגבולות ברה"מ, אפילו לא ביקר במדינות בעלות משטר סוציאליסטי.

יוגוסלביה הייתה מדינה סוציאלסטית, ולא מעט תושבי ברה"מ יכלו לבקר בה ובמדינות אחרות בעלות אותו משטר כמו בולגריה ורומניה. סבי וחבריו לעבודה החלו להתכונן ולהתארגן לקראת הביקור שלהם ליוגוסלביה, הם הגישו מסמכים לאישור יציאה מגבולות המדינה. בניגוד לחבריו, בקשת סבי סורבה. הוא קבע פגישה עם משרד החוץ בטביליסי לשם בירור העניין, ולמרות זאת יצא משם ללא הסבר וסירוב נוסף, למרות שיוגוסלביה הייתה מדינה סוציאליסטית. על אף זאת, סבי הבין מדוע בקשתו סורבה, מכיוון שהיה יהודי. הוא תמיד היה מודע למקרים שיהודים הצליחו לצאת למדינות אחרות, אומנם לא חזרו לברה"מ ואף המשיכו את דרכם לארץ ישראל או ארה"ב, אך מעולם לא שקל זאת ברצינות, עד שהוא הפך למקרה כזה.

סבי אהב את עבודתו והיה לו קשה לדמיין במה היה עוסק במדינה אחרת, מכיוון שכלי עבודתו המרכזי הוא שפה. למרות זאת, הוא ידע שהוא צריך לעזוב את גאורגיה. הוא הבין היטב שהיום זה סירוב לצאת מגיאורגיה בשל היותו יהודי ומחר משהו יותר גורלי ודרמטי. הוא הגיע למסקנה שעליו לוותר על עבודתו מכיוון שעתיד ילדיו יותר חשוב, הוא רוצה לגור ולגדל את בנו במדינה חופשית שאזרחיה זכאים לזכויות האדם. החלטתו לא הייתה קלה אך הוא שכנע את כל בני משפחתו והם עלו לארץ. הדרך לא הייתה פשוטה, מילוי מסמכים רבים, אישורים, ויתור על אזרחות, ראיונות, אבל למזלם, בזכות אותם יהודי גאורגיה במוסקבה, פתחו שערים ליהודי גאורגיה.

מאז עליית סבי בשנת 74 הוא עבר דרך ארוכה ולא פשוטה, למשל הסבת מקצוע, עזיבת ישראל לצרפת ובחזרה, אבדות קשות במשפחה ועוד. אך הוא לעולם לא הצטער על החלטתו בגיל 29 לעלות לארץ.

שבתות וחגים

סבי מספר כמה קשה היה לחגוג חגים יהודיים בגיאורגיה בשנות ה-50-70 תחת המשטר הסובייטי אשר עוין את כל הדתות, כולל היהדות. השבת הייתה המצווה הכי חשובה לכל יהודי, שבה יהודי דתי אינו יכול לעבוד. השבת הפכה ליום חופש רק בשנת 1967. במיוחד בחודש תשרי, הכולל ארבעה חגים יהודיים בבת אחת שהם ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות ושמחת תורה, עם שלל המצוות והמנהגים היה קשה בעבור המאמינים בדת. לראשונה בשנות ה-70, יהודי גאורגיה היו בין הראשונים שדרשו מהממשלה הסובייטית לאפשר להם לחזור לארץ ישראל, והם קיבלו אישור כזה.

סבי מספר כיצד חגגו את חג הסוכות בכל מיני מקומות בקהילתם. הם חגגו את שתי המצוות הכי עיקריות שהן ברכת ארבעת המינים וישיבה בסוכה כל ימי החג. לקיים את המנהגים הלו לא היה קל, משום שלקהילה היהודית של ברית המועצות לא היה קל להשיג אתרוגים. רבני הערים הסובייטיות היו פונים למשרד הדתות הישראלי בבקשה לשלוח אתרוגים לסוכות. בנוסף, היה קושי בבניית הסוכות, אנשים רבים נאלצו לבנות את סוכותיהם בדירה ללא מרפסת. בטביליסי הוקמו סוכות בחצר האחורית של בתי כנסת ועשרות אנשים היו מגיעים לסוכות כדי להיכנס לסוכה ולברך. סבי מתאר את השבוע שלפני החג שהיה מתיישב בערבים עם סבו כדי להכין קישוטים לסוכה של בית הכנסת. בזמן שהיה יושב עם סבו, הוא היה מספר לו סיפורים מן העבר וההיסטוריה, מסביר על מהות החג ועל מנהגי החג. בערבים האלה בפעם הראשונה סבי שמע למה אי אפשר לבנות סוכה בבית ומתי גרים בה, ממה היא עשויה, מה ההבדל בין גג לסכך ואיך זה קשור ליהודים במדבר. לפעמים אמו וסבתו היו מצטרפות לאותם ערבים כדי גם ליהנות מאותם סיפורים.

לקראת חג סוכות, גברי השכונה יחד עם ילדיהם היו הולכים לחצר בית הכנסת ובונים את הסוכות. הילדים היו מתרגשים ושמחים, הם היו מקשטים את הסוכות יחד מקישוטים אשר היו מכינים לפני כן עם משפחתיהם.

גם בבית סבי היו מתכוננים לחג, אימו הייתה קונה בגדים חדשים, מבשלת את המאכלים הכי אהובים העשויים מחמשת מיני דגן, וכל המשפחה הייתה מתכוננת לארוחה משפחתית בסוכה. סבי מציין שלמזל משפחתו היה לשבת בערב חג בסוכה של בית הכנסת ולאכול סעודה אחת בתוך הסוכה. גם במהלך השבוע של סוכות, הוא היה עם אביו וסבו, משתדל לבלות איתם כמה שיותר זמן בסוכה, ללמוד על החג והיהדות ולבלות עם חבריו.

סבי עד היום ממשיך לספר וללמד את משפחתי על החגים והיהדות, הוא מספר סיפורים שונים מגיאורגיה ועל משפחתו. כל אחד מאתנו חייב לדעת על שורשיו, עברו ולהכיר את אבותיו, "דע מאין באת ולאן אתה הולך".

מתכון ללחם גרוזיני:

מצרכים למתכון:

–         4 מנות/יחידות, 441 גרם למנהיחידה (תלוי בגודל הלחמים)

–         קמח לבן – אריזת נייר (1000 גרם) מנופה

–         שמרים יבשים – כף (11 גרם)

–         סוכר – כף שטוחה (15 גרם)

–         שמן קנולה – 1/4 כוס – סה"כ (60 מ"ל)

–         מים – 2¾ כוס – סה"כ (660 מ"ל)

–         2.5-3 כוסות (פושרים)

–         מלח – כף שטוחה

אופן הכנת המתכון:

1. לערבב את הקמח עם השמרים. להוסיף את הסוכר והשמן, ולהמשיך לערבב. להוסיף 2 כוסות מים   פושרים ולהתחיל ללוש כמה דקות. להוסיף עוד כחצי כוס מים ואת המלח, ולהמשיך ללוש. את המים הנותרים (כחצי כוס) להוסיף בהדרגה ולפי צורך. הבצק צריך להיות דביק אבל לא דליל מדי. אני לשה ידנית ולא במיקסר, אך לשיקולכם.

2. לשמן מעט את הבצק מלמעלה, לכסות ולהתפיח כשעה.

3. להוריד את נפח הבצק, ללוש מעט ולהתפיח פעם שנייה כחצי שעה.

4. להוריד שוב את הנפח, להעביר את הבצק על שיש מקומח ולאסוף אותו כדי שלא יידבק. לחלק אותו ל- 4 חלקים שווים.

5. כל חלק ללוש לכדור חלק ולהניח על שיש מקומח במרווחים. לכסות בשקית רופפת מעל כדי שלא יתייבשו ולהתפיח כ- 15 דקות. בינתיים לחמם את התנור על טורבו לחום של 250 מעלות (להכניס את תבנית האפייה של התנור כדי שתתחמם גם כן (אני אופה כל פעם 2 לחמים בתבנית).

6. למלא קערה במי ברז, להניח בה 2 כדורי בצק כך שיצופו במים למשך כדקה (להפוך מדי פעם).

7. להוציא את תבנית האפייה החמה ולהניח עליה נייר אפייה. להוציא כדור בצק מהמים, להניח על נייר האפייה ולמתוח את הבצק לגודל הרצוי. לעשות גומות בבצק (לא בקצות האצבעות אלא בצד הידיים ולאורך הבצק).

8. להכניס לאפייה בתנור על השלב הכי תחתון ולאפות כ- 20 דקות עד שמתקבל צבע מעט זהוב. להרים מנייר האפייה ולהניח לקירור על רשת. לאחר כ- 4 דקות להניח מעל מגבת נקייה.

9. את שתי כדורי הבצק הנותרים להניח גם כן בקערת המים ממש לפני שמוציאים את הלחמים הראשונים מהתנור (כך התבנית נשארת חמה, יש להחליף את נייר האפייה). מתקבל לחם גיאורגי פשוט מושלם!

10. בתאבון!

הזוית האישית

מילנה: מאד נהנתי לחקור את העבר, ההיסטוריה והשורשים שלי. שמחתי שסבי וסבתי שיתפו אותי בסיפורים מתקופות שונות בחייהם, במיוחד כאשר זכיתי לבלות איתם עוד זמן איכות, ולא רק לדבר על המחקר, אלא גם על דברים אחרים.