מאגר סיפורי מורשת

שמי דני כהן, נולדתי בטורקיה בשנת 1950. עליתי לארץ בשנת 1957.

אבי היה חייט במקצועו בטורקיה והוא עסק כתחביב בצילום ופיתח את התמונות בביתנו, לכן יש לנו הרבה אלבומי תמונות שתיעדו את קורות המשפחה. אמי הייתה עקרת בית, כתחביב היא סרגה ורקמה. נכנסתי לכיתה א', לאחר שמונה שנות לימוד למדתי בבית ספר מקצועי (חשמל). כעבור ארבע שנות לימוד התגייסתי לצבא לחיל האוויר.

לאחר מלחמת יום כיפור עברתי לתותחנים כחמ"ש צריח. בזמן הצבא ביקרתי אצל דודתי בהרצליה. דודה של אישתי גרה קרוב לדודתי ושם פגשתי את רעייתי לעתיד. יצאנו במשך חצי שנה ובשנת 1975 התחתנתי עם לאה. בשנת 1976 נולדה בתי אתי, אימא של טל, יובל וים.

אני כילד בטורקיה

שנות חיי הראשונות עד גיל 6 עברו עליי באיסטנבול שבטורקיה. נולדתי כאמור בשנת 1950 באיסטנבול שבטורקיה. גרנו יחד עם סבי, סבתי ושלושת דודיי שעדיין לא היו נשואים. זו הייתה דירה בת ארבע קומות (הם היו די אמידים).

בקומה הראשונה היה העסק המשפחתי, באחת הקומות גרנו אני ואחי עם הוריי. את אחת הקומות סבי תרם כדירה למשפחה יהודית נזקקת. העסק המשפחתי היה תפירה עילית של חליפות גברים. בזמנו, הגברים היו לובשים חליפות ביום-יום. בבית דיברנו לאדינו, רק היהודים דיברו בשפה זו – שדומה לספרדית, לא דיברנו טורקית. הוריי דיברו טורקית אך לא בבית.

למדתי בבית הספר היהודי "אליאנס", שם למדנו לקרוא ולכתוב בעברית. כדי להגיע לבית הספר היה עלי לשוט בספינה, וחזרתי באותו יום. דודתי גם למדה שם ועליה הייתה מוטלת האחריות לשמור עלי, כי הייתי ילד די שובב ופעיל. באחת הפעמים אחד הילדים נפל מהספינה לנהר והצילו אותו. במקרה נוסף ברחתי מבית הספר וחיפשו אחריי כולם. בסוף מצאו אותי בגן משחקים פצוע וטיפלו בי. בשנת 1956 החליטו הוריי לעלות ארצה והתיישבו במעברה בטבעון.

הזוית האישית

טל: היה לי כיף לשמוע את סיפורי הילדות של סבי וזה קירב בינינו.

סבא: נהניתי לבוא לבית הספר ולעבוד עם נכדתי החמודה טל.