מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בגני תקווה בשנת 1957 ברחוב זאב, שהיום הוא רחוב גבעון, בחצי הצריף היחיד שנותר בגני תקווה. אני ילד אמצעי בין שבעה ילדים. הוריי עלו לישראל מרוסיה, בוכרה, והתגוררו במעברה ברחובות. בשנת 1952 הגיעו לגני תקווה.

גני תקווה של פעם – צילום של אבי מיכאל

ילדות בגני תקווה

הייתה ילדות יפה. למדתי בבית ספר ממלכתי חופשי "רביבים" – לשמש (אב הבית) קראו אפרים, שיחקתי בקבוצת כדורגל, והייתי בתנועת הנוער העובד (זו התנועה היחידה שפעלה אז בגני תקווה) – היינו יוצאים למחנות קיץ, ונפגשים שם כל ערב, או שם או למעלה – זה היה באותו אזור.

בילדותי בגני תקווה ליד הצריף שלנו

לא היה אז טלפון או מחשב, אז כל יום היינו משחקים עד הערב עד שאימא הייתה צועקת לחזור הביתה. בקופת החולים "ההסתדרות" הייתה מנקה אחת בשם צדקה. אם היינו צריכים קשרים עם הרופאים היינו פונים אליה.

 משחקים בגן השעשועים

למקום שהיום נמצא השבט של הצופים, קראו פעם "למעלה". המרכז המסחרי היה שם, היה שם פארק עם 4-5 נדנדות, ואפילו קולנוע. "למעלה" היה המקום המרכזי של גני תקווה, בימי שישי כל תושבי גני תקווה היו באים ונפגשים שם, היו שואלים – "אתה בא למעלה?"

"למעלה"

בגיל 14 עזבנו את תנועת "הנוער העובד והלומד" ופתחנו לעצמנו מועדון (מבנה נטוש שהיה במקום שהיום נמצא גן אקליפטוס), קראנו לו "המוזרים הצעירים" ומידי ערב היינו נפגשים שם וכן במוצאי שבת היינו מארגנים מסיבות.

אבא שלי – מיכאל, וסבא שלי – אברהם, גם היו צלמים, הם עבדו ביחד. סבא אברהם היה צלם עוד בהודו, ואבא שלי צילם בהתחלה בשדרות רוטשילד בתל אביב, אחר כך בגני תקווה, וכשגילה שאין צלם בראש העין, התחיל לצלם שם. היה ברחוב תור של 100 אנשים כל יום עד שפתח חנות צילום שפעלה עד שנות ה-2000. הוא היה הצלם הראשי של ראש העין ועבד הרבה עם המועצה. כל תימני באזור ידע מי זה מיכאל כהן. גם אושר, בני הבכור אוהב לצלם, הוא לומד בתיכון מית"ר במגמת קולנוע.

ארבעה דורות של צלמים

הגעתי לתחום הצילום במקרה, לא תכננתי להיות צלם. כבר בילדות הייתי הולך עם אבא לחנות שלו בראש העין והוא היה מלמד אותי איך מפתחים תמונות בחדר חושך, התאהבתי במקצוע.

תוך כדי שירות הקבע בצבא, השתתפתי בקורס צילום של שנה וחצי בסטודיו 18 שבתל אביב, עבדנו עם פילמים. הייתה לי חנות בגני תקווה בין השנים 1982-1990. צילמתי את כל החתונות של אותה תקופה, ואת כל גני הילדים.

בצה"ל את הסלפי הראשון שלי עשיתי בצניחה הראשונה שלי.

הסלפי הראשון שלי בעת הצניחה

איך שהשתחררתי, פתחתי עסק עם חבר ילדות שלי – רפי. קוראים לעסק "דני ורפי". עד לפני עשר שנים העסק היה משותף, נפרדנו כי רפי החליט לעזוב את התחום, אך אנחנו עדיין חברים טובים. גרים דלת מול דלת.

צילמתי בבחירות לראשות מועצת גני תקווה את המתחרים לבחירות, הייתי משתף פעולה – מצלם מישהו במקום יפה, ואת המתחרה שלו במקום לא יפה. רפי ואני ארגנו בחירות לתחרות "מלכת היופי האזורית" – ערב בהשתתפות 15 בנות. בנוסף, בשנת 90 ארגנתי אירוע קאמבק של להקת רוק ששרה והופיעה בגני תקווה בשנות ה-90 – להקת "אדי בויז". זה היה ערב משגע, הזמנו את כל הותיקים של גני תקווה.

להקת "אדי – בויז"

חוויה מיוחדת הזכורה לי מתחום העיסוק שלי היא לצלם את הזמרת האגדית עפרה חזה, שהלכה לעולמה, צעירה בטרם עת, בפברואר 2000. הזמרת והשחקנית הישראלית, שזכתה להצלחה בינלאומית. היא נבחרה על ידי מגזין "רולינג סטון" כאחת מ-200 הזמרים הכי גדולים של כל הזמנים.

עם עפרה חזה – חוויה מרגשת

חשבתי מה לעשות עם כל התמונות של גני תקווה של פעם שאבי צילם, ולפני שמונה שנים פתחתי עמוד – "גני תקווה ארכיון" אני מעלה לשם את כל התמונות של גני תקווה הישנה.

בגיל 50 התחתנתי עם בחורה תאילנדית. במהלך שנות נישואינו נולדו לנו שלושה ילדים. התגרשנו כשהייתי בן 55, ושלושת הילדים נשארו אצלי. הילדים שלי הם אושר (15), אופק (14) ושירז (12). אושר גם אוהב לצלם, הוא לומד בתיכון מית"ר במגמת קולנוע.

עם שלושת ילדי: אושר, אופק ושירז בכותל בירושלים

הזוית האישית

דני כהן: לכבוד חגיגות ה-70, אני מאחל לגני תקווה שתמשיך להתפתח. היא קרובה ללבי. אני אוכל וישן ונושם גני תקווה. מקווה לראות את מוזיאון גני תקווה בצריף שהיה ביתי. החלום שלי הוא שהצריף הזה יהפוך לארכיון.

2016 – ארכיון של גני תקווה – תמונות מן העבר – הקבוצה של דני כהן – גני תקווה ארכיון