מאגר סיפורי מורשת

דני דביר כתב את הספר "צוף הדבורה" בדם לבו במשך 27 שנים, הספר מגולל את סיפור חייו המיוחד. הוא נולד בעיראק בשם צאלח דבורה, ועלה בן ארבע שנים לארץ, במבצע "עזרא ונחמיה" בשנת 1951.

דני הוא יציר שלוש מעברות שהאחרונה שבהן היא "מעברת הצריפים" בשיכון ותיקים בנתניה.

בגיל צעיר הוא הפך ל"נס חינוכי" כשלקח את גורלו בידיו וכנגד כל הסיכויים, הצליח "לשבור את תקרת הזכוכית", לפלס דרכו בצבא הקבע, במערכת החינוך ולבסוף, כאיש עסקים מצליח עם משפחה בת ארבעה ילדים ושני נכדים, לוילה בקיסריה.

דני דביר, למרות הקשיים הרבים, שבר את תקרת הזכוכית וזנק למעלה כאשר הפך לקצין בכיר בצה״ל, נושא שלושה תארים אקדמאים, היה שוער נבחרת הנוער של ישראל. עם פרישתו מצה״ל הקים את היחידה לפיקוח על הבנייה, הסב עצמו למערכת החינוך, יצא לשליחות מטעם המדינה לדרום אמריקה ועם חזרתו הפך לאיש נדל"ן מצליח ועל קורות חיים כתב את ספרו, ״צוף הדבורה״, שאת הכנסותיו הוא תורם לבי״ס היסודי שמינף אותו בילדותו.

דני פרש מצה"ל לגמלאות בדרגת סא"ל בשנת 1987, לאחר שירות קבע במשך 23 שנים, ביחידות-השדה וההדרכה. שלושת תפקידיו האחרונים בשירות הצבאי: סגן מפקד ביה"ס לקצינים, כאשר בחלק מהתקופה שימש בתפקיד מ.מ. מפקד ביה"ס לקצינים, סגן מפקד חטיבת "גבעתי", מפקד יחידת מילואים. קורסים צבאיים: בוגר קורס מ"פיים- חי"ר, בוגר ביה"ס לפיקוד ומטה (פו"מ ארוך).

דני בעת שירותו הצבאי

דני נשוי עם ארבעה ילדים, גר בקיסריה ומרצה היום על סיפור-חייו ברחבי הארץ.

הספר "צוף הדבורה"

הזוית האישית

הסיפור מועלה למאגר לקראת כנס מעברות בשיתוף פעולה עם תכנית הקשר הרב דורי במוזיאון אנו, יוני התשפ"א, 2021.