מאגר סיפורי מורשת

שמי לירון קדמי, אני משתתפת בפרויקט תיעוד אזרחים ותיקים במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בשיתוף פעולה עם התאחדות הסטודנטים הארצית, במסגרתו אני מנציחה את זכרו של סבי ז"ל, אברהם קדמי.

אברהם קדמי ז"ל נולד במצרים בשנת 1937 בעיר קהיר. אביו היה מנהל מחלקה ברשת חנויות כלבו גדולה ואמו עקרת בית. לאברהם היו חמישה אחים, כשהוא הקטן מבניהם. בילדותו במצרים נהג אברהם לקחת חלק בתנועת הנוער של בני עקיבא, במסגרתה היה לומד תורה בבית הכנסת. אברהם סיפר כי לא נהגו בבית הוריו לקדש את יום השישי אך כשעלו לארץ ושמעו על המנהג החלו ליישם אותו. אברהם זכר כי בילדותו, צמוד לבית הוריו, היה מגרש הכדורגל של קבוצת מכבי, שם היו נערכים משחקים בינלאומיים ואברהם וחבריו היו מתגנבים אל המגרש כדי לצפות במשחקים.

לאחר מלחמת השחרור עלה אברהם ביחד עם משפחתו לארץ ישראל ממצרים כיוון שכבר לא חיו בשלום עם הערבים במצרים. הם עזבו את מצרים ללא אפשרות לחזור. אברהם סיפר כי הוא זוכר כיצד הוא ומשפחתו הפליגו מנמל העיר אלכסנדריה בספינה בשם "פשטה" למרסי שבצרפת. הוא זכר כיצד הם שכנו בבטן האונייה באזור המחסנים והנסיעה הייתה קשה, כיוון שהיה חורף והים היה סוער.

בצרפת הם שכנו במחנה עולים במשך חודשיים עם עולים ממקומות אחרים כמו מרוקו ועיראק. לאחר מכן עלו לארץ ישראל באונייה בשם "נגבה". כשהגיעו לארץ התגוררו במעברת "שער העלייה", לאחר מכן עברו למעברת "תל מונד" ומשם למגורי קבע בטירת הכרמל. אברהם המשיך את פועלו בתנועות הנוער גם בארץ ישראל, הצטרף אל תנועת הנוער "מחנות עולים" ובהמשך לנוער העובד. בטרם התגייס לצבא, התגורר אברהם בפנימייה קדם צבאית של חיל הים, משם התגייס לחיל הים ושירת בשייטת ספינות טורפדו שהיו עשויות בזמנו מעץ. לאחר שחרורו מהצבא, הצטרף אברהם לשורות המשטרה עד מלחמת ששת הימים, לאחריה התגייס למשטרה צבאית בצבא קבע. בהמשך עבד כמורה נהיגה ולבסוף עבד באגף המכס בנמל חיפה עד שיצא לפנסיה בגיל 67.

במהלך חייו שירת ולחם אברהם במבצעים ובמלחמות ישראל. בשנת 1956 לחם במלחמת קדש, השתתף במבצע העלאת עולים ממצרים לארץ ישראל בסירת דייגים והשתתף בכיבוש ספינת איברהים אל על אוול, ספינה מצרית שהתכוונה להפגיז את חיפה ונכבשה בטרם הצליחה לעשות זאת. בשנת 1967 לחם אברהם בתעלת סואץ בפורט תאופיק ובשנת 1973 לחם במלחמת יום כיפור, שם היה אחראי על השבויים במחנה בעתלית. בשנת 1983 השתתף במלחמת שלום הגליל בלבנון.

לאחר שחרורו מהצבא, הכיר אברהם את אשתו יפה. למרות שעלו יחדיו על אותה ספינה ממצרים, לא הכירו זה את זו עד לתקופה בה היו שכנים בטירת הכרמל. אברהם סיפר כי באותה תקופה עבד במשטרה ונהג על אופנוע מסוג "הארלי דוידסון", עליו היה רוכב בשכונה. יפה הייתה צופה עליו מהחלון ולאחר חיזוריו היא נענתה לו. הם התחתנו כשהיה בן 21 והיא בת 18. החתונה התקיימה באולם השייך להסתדרות ברחוב הרצל בחיפה. במהלך חייהם נולדו להם שלושה ילדים, בן ושתי בנות ובהמשך חמישה נכדים.

הזוית האישית

לירון הנכדה המתעדת: התיעוד למעשה היה סיפורו של סבא שלי דרך ראיונות וסיפורים שהוא חלק איתי בעבר ובתוספת עדותה של סבתא שלי שהשלימה את התמונה אודותיו. התיעוד היה מאוד מרגש, סבא שלי נפטר לפני שלוש שנים ומאז המשפחה כולה השתנתה מהותית. איסוף החומרים והריאיון עם סבתא עורר הרבה רגשות ונתן גם לה וגם לי תחושה של משמעות והנצחה של האדם שסבא שלי היה והמשמעות של חייו.

רבים מהפרטים שכתובים בסיפור היו ידועים לי גם קודם לכן: סיפורים על ילדותו, בגרותו ומהלך חייו תמיד היו שזורים בפסקול חיינו, נזכרים וצוחקים. מדי פעם הגיח סיפור חדש שהפתיע ונתן נופך נוסף לדמותו של סבי. הארגון מחדש והאיסוף של כל אותם סיפורים לכדי אסופה אחת נתנו נקודת מבט חדשה ומרעננת על חייו של סבי וגרמו לי להתעמק עוד יותר בחוויה הנפשית שלו לאורך אירועי חייו. כיום, לאחר לכתו, התיעוד עזר להפיח רוח חדשה בדמותו המתערפלת של סבי ועזר לי להרגיש קרובה אליו מתמיד.