מאגר סיפורי מורשת

שמי עמית שמאי אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי ובחרתי לשמוע את סיפוריה של סבתי, דליה. סבתא סיפרה לי על הוריה, סבא רבא שלי וסבתא רבתא שלי.

סבתא דליה מספר על הוריה

שמי דליה סינאיזגלי נולדתי בתאריך 4.9.1943, בפתח תקווה, בישראל, לאימא שרה חפץ ואבא איזיק חפץ.

ההורים של  סבתא רבתא שרה, (אימא של סבתא דליה) היו איזיק וצרקה קופמן. הם עלו לפתח תקווה מפולין בגלל הפרעות שהיו נגד היהודים בשנת 1933.

ההורים של סבא רבא אריה, (אבא של סבתא  דליה), ציפורה ואהרון חפץ, עלו לארץ מרוסיה בשנת 1927. היות והיו ציוניים והקשיבו לדבריו של הרצל, שקיים צורך בהקמת מדינה ליהודים. סבא אהרון חפץ היה קצין בהגנה בפתח תקווה, הדוד של ציפורה לוין השתתף בוועידה הראשונה של הקונגרס הציוני העולמי בבזל. "הקונגרס הציוני העולמי הראשון התכנס בשנת 1897 בבזל, ביוזמתו ובהנהגתו של בנימין זאב הרצל…. מאז התכנס הקונגרס מדי שנה-שנתיים, באחת ממדינות אירופה, ודן בעניינים שונים בנוגע לדרכה ופעילותה של התנועה הציונית. לאחר הקמת מדינת ישראל ב-1948 פחתה מאוד השפעתו, והוא מתכנס בירושלים, מדי ארבע שנים". (ויקיפדיה)

ההורים של סבתא דליה, שרה ואריה חפץ היו חברי אצ"ל – ארגון צבאי לאומי בפתח תקווה. אריה היה ברשימה השחורה של האנגלים בפתח תקווה, כלומר ברגע שהיה מבצעים נגד האנגלים היו אוסרים אותו כדי להוציא מידע, כמו כן הוא היה עצור בבית המעצר בלטרון זמן רב ושוחרר יומיים לפני שהעבירו את כל האסירים הביטחוניים לאפריקה.

סבתא דליה בצעירותה

סבתא דליה מספרת על ילדותה בפתח תקווה

למדתי בבית ספר "פיקא" בפתח תקווה, ובתיכון ב"אחד העם". בשירות הצבאי שירתי בחטיבת 7 כשנה אחת ולאחר מכן התחתנתי עם יוסי אייפרמן. ונולדו לנו שלושה ילדים: (אימא של עמית היא בתנו הצעירה). כאשר הבן הבכור היה בן 16, התחילתי לעבוד בעסק המשפחתי – משרד נסיעות "אטלס" (הראשון בנתניה). כחלק מעבודתי כסוכנת נסיעות התאפשר לי לטוס הרבה לחו"ל, בין הנסיעות שלי נסעתי גם ליפן.

היום

היום אבא שלי איזיק חפץ ואימא שלי שרה חפץ כבר לא בין החיים, בעלי ג'ו גם לא בן החיים, כלומר אני נשארתי רק עם הילדים שלי, דודים שלי והנכדים שלי שבלעדיהם אני לא יודעת מה הייתי עושה.

מסר לדור הצעיר

עם קום המדינה שלנו היו הרבה קשיים בתפקוד היום-יומי כגון: חוסר מזון, חוסר בקווי טלפון, תחבורה מינימלית, קשיים כלכלים ומגורים בתנאים קשים. מה שהיום נחשב למובן מאילו שלרוב בני האדם יש טלפון, מכוניות, מקורות מזון, בתים ועבודה לא היה קיים בקום המדינה.

המסר הוא להמשיל לשמור על הערכים, דרך הישר, כבוד, בריאות הנפש והגוף. להעריך את מה שיש כי זה לא מובן מאליו ולכבד את האחר כמות שהוא.

סבתי היום

הזוית האישית

עמית שמאי: היה לי מאוד כיף לעבוד עם סבתא שלי ולחזור בזמן איתה ביחד לשנות ילדותה ולגלות דברים שבכלל לא הייתי חושב אליהם.

סבתא דליה סינאיזגלי: היה לי מאוד מהנה לשתף ולספר לעמית איך היו ילדותי ואיך החיים היו נראים לפני עידן האינטרנט בנוסף ניסקרתי בדברים שבחחים לא הייתי חושבת אליהם ללאו השאלות של עמית אני שמחתי בכל רגע ורגע.