מאגר סיפורי מורשת

שמי דליה, אני ילידת הארץ, הוריי גם כן היו ילידיי הארץ, סבי וסבתי מצד שני הורי עלו לכאן כאשר היו ילדים מפרס, אירן של היום.

יש לי שני אחים, אח ואחות, אני האמצעית, ממוצא פרסי.  נולדתי בתקופת הצנע בעיר תל אביב.

כשנולדתי, המדינה הייתה רק בחיתוליה, האוכלוסיה הייתה מועטה ומדינתנו הייתה רק בת חמש, והרצון לבנות מדינה חזקה ועוצמתית היה חשוב לכל אזרח במדינה.

זו הייתה תקופת צנע בארץ, חילקו אז תלושי מזון לכל משפחה בארץ בהקצבה. הלכנו לצרכנייה כדי לקנות אוכל בסיסי ביותר ועל אף חיי הצנע היינו מאושרים, כי כילדים שיחקנו הרבה ברחוב, לא הרגשנו כל מחסור, וגדלנו להעריך את מה שנתנו לנו הורינו באהבתם הגדולה אלינו.

פעם היו חיים כל שתי משפחות ביחד, לא היה אז בית פרטי וגם אז בקושי היה לנו מטבח. לא היה מקרר וכיריים, חשמל בצמצום. ולא היה את תרבות השפע שיש היום.

היום מדינתנו בת 71 ואני גאה מאוד להיות חלק ממנה, וגם את ילדי חינכתי לאהבת המולדת. שני ילדי שירתו בצה"ל, תרמו למדינה ועדיין ממלאים את חובתם כחיילי מילואים.

כיום בשנת 2019, אנו עדיין במצב של מלחמה ומייחלים לרגע שבו יושג שלום אזורי ואולי עולמי, ונוכל לבטח לחיות כל איש תחת תאנתו.

כשגדלתי,  למדתי בבית ספר גיבורי ישראל בתל אביב, בתיכון למדתי בויצ"ו, במגמת כלכלת בית.

בצבא שירתתי במודיעין, הייתי מרכזנית.  אחר כך עבדתי כמזכירה בלשכה לאקדמאים, בהמשך בחברה למחשבים. בשלב כל שהוא הלכתי ללמוד בבית ספר לאחיות בירושלים אך לא סיימתי.

הכרתי את בעלי בירושלים, שמו מאיר, הכרנו כשהוא שאל אותי שאל אם יש לי אסימון, פעם בכדי לדבר בטלפון נדרש אסימון.

בהמשך התחתנו ועברנו לאילת, נולדו לנו שני בנים ובת. הבת נולדה עם מום בלב ונפטרה בגיל חודשיים וחצי.

כאשר גדלו, התחלתי לתפור להם תחפושות בפורים. בעלי עבד במלונות ואני עבדתי בבית. היום בעלי בפנסיה מוקדמת כי חלה בסרטן הלבלב. הוא עבר ניתוח וכרגע הוא בסדר.

בני הבכור התחתן ויש לנו נכד. אנחנו עדיין גרים באילת. אני מעבירה את זמני הפנוי בפעילויות במתנ"ס.

בעלי אוהב לדוג. אנחנו מאוד אוהבים את העיר אילת ומנצלים לטובתנו את הים הנפלא, נוסעים לבקר את המשפחה לעיתים קרובות בתל אביב.

לרשותי המון זמן פנוי ואני מנסה לרכוש ידע בטכנולוגיה המתקדמת. אני נעזרת בכך בתלמידים המדהימים בבית הספר היובל אילת.

שמחה שאני נולדתי למדינת ישראל, אוהבת מאוד את המדינה ולא הייתי רוצה להחליפה במדינה אחרת.

הזוית האישית

שמחתי להכיר בנות נפלאות, הודיה ועמית, שבלעדיהן לא היה יוצאת העבודה אל הפועל ותודה למורה מיטל מבית הספר היובל אילת שעמדה בראש פרויקט זה.